בואו ללמוד מהמקור עם מאסטר איל אופיר . הישראלי הראשון שהתקבל וגר בכותלי המנזר ,בעל 43 שנות אימון והדרכה באומניות לחימה ,מפיץ שאולין קונג פו בישראל משנת 2001 .
תגובות: 0   צפיות: 264
דף הבית שאולין שופ יצירת קשר
לקראת סיום תקופת שונג זן (1628-1644 לספירה) בשושלת מינג, נזיר בשאולין בשם גינג שאן לקח לו מתמחה והעניק לו את השם הדתי לונג באו. לונג באו היה בן 12, עדין למראה אבל בעל מהירות ואינטליגנציה יוצאי דופן יחסית לגילו. כל מה שעשה המאסטר שלו הוא עשה גם כן. אם המאסטר יצא לעבוד בשדות, גם לונג באו היה שם. אם המאסטר שלו שינן סוטרות, לונג באו הקשיב לו ולמד גם כן, ואם המאסטר שלו התאמן – לונג באו עקב אחרי כל תנועה שביצע

הטירון הקטן בעל יד הברזל לקראת סיום תקופת שונג זן (1628-1644 לספירה) בשושלת מינג, נזיר בשאולין בשם גינג שאן לקח לו מתמחה והעניק לו את השם הדתי לונג באו. לונג באו היה בן 12, עדין למראה אבל בעל מהירות ואינטליגנציה יוצאי דופן יחסית לגילו. כל מה שעשה המאסטר שלו הוא עשה גם כן. אם המאסטר יצא לעבוד בשדות, גם לונג באו היה שם. אם המאסטר שלו שינן סוטרות, לונג באו הקשיב לו ולמד גם כן, ואם המאסטר שלו התאמן – לונג באו עקב אחרי כל תנועה שביצע המאסטר וביצע אותה בעצמו. כל בוקר התעורר גינג שאן מוקדם והקשיח את ידיו בכל ששפשף אותן על אבני חצץ, ולונג באו כמובן התחיל לעשות כמוהו. בהתחלה הוא שפשף את ידיו על חתיכות עץ והדרגה התקדם לאבני בניין ולסלעים. בהתחלה הוא יכול היה לעשות זאת רק פעם ביום, אבל עם הזמן הוא העלה את התדירות לפעמיים ביום ולבסוף לשלוש פעמים : אחרי ארוחת הבוקר, הצהריים והערב. לבסוף, כשהיו ידיו מכוסות ביבלות הוא הצליח לשפשף אותן על אבני חצץ, ממש כמו שעשה המאסטר שלו. יום אחד ראה לונג באו הקטן את גינג שאן מורח שכבת שמן על ידיו לאחר שסיים לשפשף אותן, ולכן מאותו יום ואילך הוא עשה זאת גם כן. לאחר שהתאמן כך במשך שלוש שנים וחצי ידיו נראו כמו אבן משחזת. אם הוא היה צריך לשבור אגוזים, ענפים או מסמרים הוא לא היה זקוק לכלי עזר כלשהם. הוא פשוט עשה את העבודה היטב ע"י שימוש בידיו בלבד. כשהיה לונג באו בן 15 גינג שאן רצה לנסוע לעיר קיאן כדי לבקר במנזרים הבודהיסטים שם וללמוד סוטרות חדשות. הנזיר הצעיר התחנן בפני המאסטר שלו שייתן לו לנסוע אתו. באותם הימים היה חוק שלפיו נזירים בודהיסטים חדשים לא מורשים לעזוב את המנזר. עם זאת, גינג שאן נהנה מחברתו של לונג באו ולכן החליט לקחת אותו אתו. כשהם הגיעו למנזר גי יואן שבמחוז מיאנצי זה היה באמצע פסטיבל לנטרן. גינג שאן הלך לפסטיבל עם הנזירים האחרים והשאיר את לונג באו לשמור על המנזר. הוא ציווה עליו באופן ברור שאם מישהו זר מגיע, עליו רק להצדיע לו בברכה. אם האורח הוא נזיר בודהיסטי על לונג באו לפייס אתו בכל מחיר, ואם האורח הוא מדת אחרת – ללונג באו מותר לתקוף רק אם לא תהיה לו ברירה אחרת. מותר לו להגיב באלימות רק אם אין דרך אחרת להימנע מעימות ואסור לו בשום פנים ואופן לתקוף אדם ללא סיבה מוצדקת. לאחר שיצאו גינג שאן ושאר הנזירים מהמנזר הרים לונג באן מקל ארוך שעשוי מענפי במבוק שנקשרו יחד והתחיל לטאטא את החצר האחורית של המנזר. כשהגיע לנקות את השער הראשי הוא שמע קול של פרסות סוסים המגיע אליו ע"י הרוח הקלילה. הוא הרים את עיניו וראה סוס גדול עם 3 רוכבים דוהר למנזר מהדרך הראשית שבמזרח. הרוכב היה במרכז הסוס, בידו הימנית החזיק באישה שישבה לפניו ובידו השמאלית באישה שישבה מאחוריו. כשהתקרב הסוס למנזר, עשה לונג באו כפי שציווה עליו המאסטר שלו והמשיך לטאטא כשראשו מופנה מטה. האיש קפץ מסוסו ושאל בקול חזק וצרוד :"נזיר צעיר, האם המאסטר שלך...?" לונג באו הפסיק לטאטא וכשהסתובב ראה שלפניו אדם גבוה וחזק עם כתפיים רחבות, חזה רחב ורגליים עבות וחזקות. הוא לבש חליפה ממשי שחור ומבריק שבחזיתה היו תפורות שורות של כפתורים. בשני השרוולים של חליפתו הו חפתים וכך גם במכנסיו. רצועה של בד שחור, רחב וארוך הייתה כרוכה מסביב לראשו וחגורה אדומה מבד עבה ורחב הייתה מהודקת בחוזקה סביב מותניו. ההופעה הכללית העידה על כך שהבגדים נתפרו במיוחד עבורו. לאחר שדיבר, האיש פשוט נעמד במקומו ובהה בעיניו הגדולות בלונג באו. כנדרש ע"פ הציווי הבודהיסטי, לונג באו הרים את ידו הימנית והצדיע לאיש. כשידו לפני אפו וקצות אצבעותיו בגובה גבותיו, הוא חיכה שהאיש יגיב להצדעה. האיש לא הגיב ושאל שוב :" האם המאסטר שלך...?" לונג באו הבין שהאורח אינו נזיר בודהיסטי ולכן השיב :"המאסטר שלי יצא להשתתף בפסטיבל לנטרן". הוא סיים לענות וחזר לטאטא. "הא, זה בטח יום המזל שלי" אמר האיש, הסתובב, צעד מספר צעדים ואמר :"היי, מדוע המנזר הזה נקרא "המנזר של השנאה הלא-פתורה?"" לונג באו הבין שכוונתו של האיש אינה טובה, ולכן ענה לו מבלי להרים את ראשו "המאסטר שלי סיפר לי שפעם מזמן מדינת קוין ומדינת זאו נלחמו זו בזו במשך 3 שנים, אבל אף אחת מהן לא ניצחה. הן חתמו לבסוף על הסכם שלום ולאחר שאספו את כל כלי הנשק הם קברו אותם ביחד מתחת ליסודות המנזר. זו הסיבה שקוראים למנזר בשם זה" האיש נחר בבוז, סב על עקביו והתחיל להתרחק. בדרכו הוא ראה לוח אבן חתוך, אך עדיין ריק. הוא אמר :"היי, שהמאסטר שלך ישוב תגיד לו ככה :הדרקון המעופף בגן העדן מהעיר שאנדונג קפץ לביקור, אבל לא היית בבית". לאחר שדיבר, הוא מתח את אצבעו הימנית והחל לגלף באמצעותה בלוח האבן הקשה. הסימנים שרשם היו עמוקים כאילו נעשו באזמל ובפטיש. לונג באו התרגז כשראה זאת "מה צריכה להביע גסות הרוח הזאת. מצייר את הציורים שלך על הלוח שלנו". הוא זרק את המטאטא, הפשיל שרווליו, פסע ללוח האבן והחל לשפשף אותה בידו הימנית כאילו הוא מנגב אבק. בתוך זמן קצר הוא מחק כל סימן שגולף קודם לכן על פני האבן ע"י האיש. "חה, חה" צחק האיש והתקדם לעבר סוסו. לונג באו הסתובב ופנה חזרה אל המנזר. הוא עמד להתכופף ולהרים את המטאטא כאשר הברנש לקח חבל בעל ראש ממתכת מעל גב סוסו והצליף בגבו של לונג באו. לונג באו שמע קול מאחוריו, זז הצדה במהירות, תפס את ראש המתכת ומשך בחבל. הבריון התנדנד מספר צעדים עד למקום שבו עמד לונג באו. הנזיר אסף את החבל והניח אותו בצד. כשעשה זאת, האיש תקף אותו בתרגיל "הדרקון הבודד מחפש מערה" וידו הימנית תפסה בעיניו של לונג באו בעוד ידו השמאלית דוקרת את צווארו של הנזיר באמצעות אצבעותיו החזקות. לונג באו הגיב וצעד במהירות מאחורי האיש וקפץ מעלה בתרגיל שנקרא "הר טאישאן מנפץ ראש". מפיו של האיש נמלטה שאגה והיה נדמה כאילו ראשו נדחף בין כתפיו. עיניו היו רחבות ובהו קדימה, כך שלאחר מספר צעדים הוא פשוט התמוטט כמו ערימת חול. כשהאיש נפל, הסוס שלו, שהיה קשור לעץ סמוך, התחיל ליבב ולרקוע באדמה. לונג באו חשב במהירות ובבהירות והרים את האיש חסר ההכרה על גב סוסו. הוא לקח את החבל וקשר את האיש במהירות ובחוזקה למקומו. הוא תפס את המושכות, ליפף אותן על גב הסוס ובידו הימנית הנחית מכה בישבנו של הסוס. הסוס הגיב כאילו נחתך בסכין, הרים את גבו ואת כפות רגליו באוויר ואז דהר קדימה לעבר הדרך הראשית. בתוך דקות ספורות הוא התרחק מטווח ראייה. רק אז שמע לונג באו את שתי הנשים בוכות. הן עמדו ליד תעלה שבצד הדרך ולכן הוא התקדם לעברן ושאל לשלומן. הן ענו לו שהן נחטפו ע"י האיש כשהיו בדרכן לפסטיבל לנטרן. לונג באו אמר להן שהבריון הוכה ונשלח לדרכו ולכן הן יכולות לשוב בבטחה הביתה. הנשים היו מופתעות ושמחות ולאחר שקדו עמוקות לנזיר הקטן הן פנו לשוב הביתה במהרה. מאוחר יותר הבין לונג באו שהברנש היה לוחם מיומן מאזור לאו זו שבמחוז שנדנג. במשך זמן רב הוא רצה לריב עם נזיר משאולין כדי לראות מי משניהם יותר חזק. ביום הקודם, כשעבר דרך מיאנצי הוא שמע ששני נזירים הגיעו משאולין ולכן הוא הגיע היום כדי לבדוק מי יותר מיומן. הוא בחיים לא יכול היה לנחש שהוא יוכה ע"י יריב בן 15 עם יד מברזל.