בואו ללמוד מהמקור עם מאסטר איל אופיר . הישראלי הראשון שהתקבל וגר בכותלי המנזר ,בעל 43 שנות אימון והדרכה באומניות לחימה ,מפיץ שאולין קונג פו בישראל משנת 2001 .
תגובות: 0   צפיות: 210
דף הבית שאולין שופ יצירת קשר
בדור ה-10 לאחר בודידרהמא היה נזיר בשאולין בשם צ'ה קונג. הוא התנשא לגובה של יותר מ-2 מטרים, היו לו כתפיים של נמר, גבו היה חזק כגבו של דוב, ראשו היה גדול ויציב, ידיו כמניפות וקולו הדהד כמו פעמון גדול. כשצעק, היה ענן של אבק נופל מקורות הגג. הוא נודע בתור המאסטר של שיטת העגור.בבוקר, לאחר שהיה מתאמן במקל ובידיים חשופות, הוא היה הולך ליער השקט שליד המנזר. שם, אל מול השמש הזורחת, הוא ביצע תרגילי נשימה עמוקה כדי לשלוט בצ'י שבגופו. כל יום הוא עשה זאת במשך שעתיים לפחות. בערב, כשהיה שקט וכולם הלכו לישון, הוא היה מדליק את מנורת שמן השומשום, וכשהלהבה הייתה בגובה של כחצי מטר הוא היה פותח את פיו ובולע אותה.

שיטת העגור בדור ה-10 לאחר בודידרהמא היה נזיר בשאולין בשם צ'ה קונג. הוא התנשא לגובה של יותר מ-2 מטרים, היו לו כתפיים של נמר, גבו היה חזק כגבו של דוב, ראשו היה גדול ויציב, ידיו כמניפות וקולו הדהד כמו פעמון גדול. כשצעק, היה ענן של אבק נופל מקורות הגג. הוא נודע בתור המאסטר של שיטת העגור. בבוקר, לאחר שהיה מתאמן במקל ובידיים חשופות, הוא היה הולך ליער השקט שליד המנזר. שם, אל מול השמש הזורחת, הוא ביצע תרגילי נשימה עמוקה כדי לשלוט בצ'י שבגופו. כל יום הוא עשה זאת במשך שעתיים לפחות. בערב, כשהיה שקט וכולם הלכו לישון, הוא היה מדליק את מנורת שמן השומשום, וכשהלהבה הייתה בגובה של כחצי מטר הוא היה פותח את פיו ובולע אותה. אז הוא היה סוגר את פיו, עוצר את נשימתו, בעוד הלהבה ממשיכה לבעור. אומרים שזה היה סוג של צ'י קונג. כל בוקר וכל ערב הוא היה מתאמן בדרך זו, אביב, חורף, קיץ וסתיו, 365 ימים בשנה למשך 9 שנים. עם הזמן כשהתרכז הוא היה מסוגל לשלוט בזרימת הצ'י שבגופו. אם הוא הפנה את הצ'י לכל חלק בגופו, השרירים באזור זה היו מתנפחים לגודל של גושים ומתקשים כברזל, כך שאם היו מכים בפטיש לא היה נשאר סימן. אנשים רבים ביקשו ממנו לגלות להם את הסוד של שיטת העגור, והוא היה אומר: "שיטה זו שימושית מאוד כנגד מצבים קשים ומסוכנים. כוחו של העגור טמון ברגליו ומהות רוחו טמונה בשקט. תלמיד בשיטה זו, בשעת הלימוד, חייב למקד את תשומת ליבו, למתוח את ידיו ולאסוף את הצ'י שלו. תחושה זו נקראת בשמות שונים : "רוח מרוקנת ורצון מרוקן"., "לשכוח את עצמך", "לעמוד לבד כמו עמוד מקושט", "קיר תלוי בגובה 200 מטר", אך אי אפשר לתארה במילים, כי היא מתרחשת במהירות רבה. אך, אם אדם מתאמן זמן ארוך מספיק הוא יתחיל לחוש זאת. בתקופת קיאן פינג בזמן שושלת סונג הצפונית .(960-1127 לספירה) תחת שלטון הקיסר צאן צונג (998-1022 לספירה), אחיינו של צ'ה קונג עמד להינשא. הוא ביקש מדודו להגיע לביתו כדי לבצע את טקס הנישואין שלו ולהשתתף באיחוד המשפחתי. ביתו היה לצד בי"ס פרטי ויום אחד לאחר הטקס נכנס צ'ה קונג לביה"ס לטיול. המורה והתלמידים ידעו שהוא מומחה באמנויות לחימה, ולכן כשראו אותו הם החלו לקרוא לו בהתרגשות ולבקש ממנו להופיע לפניהם. צ'ה קונג סירב שוב ושוב ואמר : "אמנויות לחימה הן כמו לימודים אקדמיים, והצלחה בהם אינה מושגת במהירות. בלימודים האקדמיים התלמיד חייב להיות חרוץ וקפדן ואני לא רוצה לגזול מזמן הלימודים שלכם"למרות דבריו, התעקשו המורה והתלמידים שהוא יבצע לפניהם לפחות תרגיל אחד. צ'ה קונג לא יכול היה לסרב יותר, ולכן הסכים. זה היה באמצע הקיץ ופלג קטן שזרם ליד ביה"ס היה מלא ביתושים. ברגע שצ'ה קונג גלגל את שרווליו למרפקים כהכנה לתרגיל, יתוש גדול עף לתוך החדר, נחת על גב ידו של צ'ה קונג והחל לעקוץ אותו.הוא אמר לקהל :"שימו לב טוב", ואז הוא החל להתרכז, כיווץ את בטנו, סגר את פיו בחוזקה והפנה את הצ'י שלו לעבר גב היד. בתוך זמן קצר היה נדמה שהיד הופכת להיות עבה יותר, מה שגרם ליתוש לזמזם, לנפנף בכנפיו בפראות ולהזיז את רגליו בפאניקה. כמה שניסה, לא הצליח היתוש להוציא את פיו מידו של צ'ה קונג. התלמידים ניסו למשוך את היתוש, אך פיו נותר תקוע במקומו. עיניהם ופיהם של התלמידים נפקחו לרווחה ולמשך זמן קצר איש מהם לא יכול היה לדבר.מנהל ביה"ס הזמין את צ'ה קונג לחדרו, הרתיח תה ובעודו מגיש לו את הכוס בכבוד, שאל : "מאסטר, לא ראיתי שזזת כלל, אז מאיפה הגיע הכוח?"בזמן ששתה את התה התחיל צ'ה קונג להסביר את התיאוריה של מיומנות הלחימה שלו למנהל. הוא אמר :" הכוח בא מהזרימה, לא מנוקשות. היכן שהצ'י זורם יהיה כוח. הכוח בא מהצ'י וכשהאדם שולט בצ'י שלו, הכוח שלו יבוא לידי ביטוי. אם אין לך צ'י, מאיפה יבוא הכוח שלך? הכוח של האדם הממוצע מגיע מתנועה אלימה, אך הוא זורם ולא שוקע. הכוח של מאסטר אמתי מגיע כמעט ללא מודעות מצדו, בבת אחת, והוא שוקע מטה כבד כמו הר. הכוח של האדם הממוצע זורם ריק, אך זה של המאסטר שוקע והוא ממשי. אם אדם מתאמן מספיק זמן הוא יראה את האור. בזמן קרב, כשהאדם משתמש בידו, הצ'י מתרכז ב-3 מקומות : הכתפיים, המרפקים ושורש כף היד. כשהאדם ירים את ידו כל הכוח שבגופו יוחש את המקום שבו מרוכז הצ'י. הצ'י עוקב אחר המחשבה של האדם במהירות הקול. אם האדם מתאמן כראוי הוא יכול לחוות זאת."מנהל ביה"ס הקשיב בדממה לדבריו של צ'ה קונג, מהנהן בהסכמה לעיתים ומקבל את סמכותו של צ'ה קונג כמאסטר באמנויות לחימה.שנה אחת באמצע החורף, התבקשו הנזירים בשאולין לצום ולשנן סוטרות בלווי שנערכה בעיר ליויאנג. באותו זמן, המדינה הייתה בכאוס כשודדים מתקיפים והורגים בכל מקום. לכן, לפני שיצאו לליויאנג, קרא ראש המנזר לכל הנזירים במנזר ונתן להם הוראות. שלושים מטובי הנזירים הלוחמים יישארו מאחור במנזר ויגנו עליו בהנהגתו של צ'ה קונג. בכל צרה שהיא הוא יהיה המפקד ואם משהו יקרה למנזר הוא ייענש. אובדן קטן יגרור עונש של מדיטציה בבידוד, ואילו במקרה של שריפה, האחראים לכך ייענשו בכך שגבותיהם יישרפו.5 ימים לאחר שעזבו רוב הנזירים, הגיע שבט של שודדים מדרום-מערב. הם היו יותר מ-100 והם הקיפו את המנזר בהודיעם שבכוונתם לבזוז את כל כלי הנשק ודברי הערך של המנזר. לאחר שלקח בחשבון את יכולותיהם של לוחמיו חילק צ'ה קונג את שלושים הלוחמים במקומות שונים במנזר כדי להגן עליו מפני התוקפים. לאחר מכן הוא בחר את חניתו הארוכה ויצא מהשער הראשי של המנזר החוצה. הוא עמד על הכביש למרגלות המדרגות שמובילות לשער והתכונן להגן על שאולין מפי השודדים. בתחילה, כשראו שרק נזיר אחד מגן על השער, השודדים לא היו מוטרדים ולכן מיהרו לתוך המנזר ללא הנשקים שלהם. כשעברו ליד צ'ה קונג הוא הסתובב, השתמש בחניתו, נעץ ודקר. בתוך זמן מועט 5 או 6 שודדים שכבו מתים על הכביש. כשראו שהעניינים אינם עוברים בשלום כפי שציפו, הם ניסו טקטיקה אחרת. כמתקפה ראשונה הם התקיפו את צ'ה קונג ע"י שודד אחד או שניים בו זמנית, אך כשראו שהם לא יכולים להכניע אותו, הם החליטו לתקוף בקבוצות של 7 או 8 שודדים. עם זאת, ולמרות היתרון המספרי שלהם, הם לא הצליחו להכניע את החנית הבודדת של צ'ה קונג. ביום הראשון הרבה מהם נהרגו ורק מעט מהשודדים שהתקיפו את צ'ה קונג היו ברי מזל מספיק כדי לצאת ללא פגע מההתנגשות אתו. ביום השני, כשהבינו השודדים שהם לא גנבו דבר ואף איבדו לוחמים רבים, הם היו מרוגזים ומלאי חרדה. איש לא ידע איך ומהיכן, אך בבוקרו של יום זה הם הופיעו שוב והפעם עם תותח תוצרת בית. הם הטעינו אותו באבקת שריפה וכדורי ברזל בגודל של תרמילי סויה, כיוונו אותו לעבר צ'ה קונג והדליקו את הפתיל. בשאגה, התקרבה אליו לשון אש וכוח הפיצוץ הרים אותו מספר מטרים מעל האדמה. אבל הוא לא נפגע, וכשנחת על רגלו הוא נעמד שוב על הכביש כמקודם. לאחר שירו בצ'ה קונג 3 פעמים הבינו כל השודדים שהתותח שלהם לא יעיל, ולכן הם צעקו : "תפסו אותו חי", אך איש מהם לא העז להתקדם לעברו.ביום השלישי הביאו השודדים שוב את התותח והטעינו אותו במסמרים בעלי ראש כפול, מהסוג שמשתמשים בו לטווית כותנה. שוב הם כיוונו לעבר צ'ה קונג וירו. הפעם הוא אפילו לא התרומם מהקרקע ורק נדחף אחורה מספר פעמים, המסמרים קופצים על גופו כאילו פגעו בקיר של סלע ומצלצלים כשנפלו ללא פגע לקרקע. כשראו זאת השודדים הם החלו לרעוד מפחד ולמלמל אחד לשני :" אלוהים ירד לאדמה", "אלוהים ירד לאדמה". כשהנזירים בליויאנג שמעו שהמנזר נמצא במצור הם נסעו כל הלילה כדי להציל את חבריהם שבמנזר. כשהם מותקפים מבפנים ומהצד, נמלטו משם השודדים במהירות כמו עכברים מבוהלים, משאירים את מתיהם הרבים מאחור. לאחר שנפרץ המצור, כל הנזירים פנו לעבר צ'ה קונג כדי לראות מה שלומו. הם ראו שכל גופו מכוסה בשריטות קטנות ושחורות ובמאות סימנים אדומים וקטנים כמו עקיצות. ראש המנזר טפח על שכמו ואמר : "זהו קונג פו אמתי!"