בואו ללמוד מהמקור עם מאסטר איל אופיר . הישראלי הראשון שהתקבל וגר בכותלי המנזר ,בעל 43 שנות אימון והדרכה באומניות לחימה ,מפיץ שאולין קונג פו בישראל משנת 2001 .
תגובות: 0   צפיות: 210
דף הבית שאולין שופ יצירת קשר
טי גינג היה ממונה על כספי היבולים ועל בית המלאכה בשאולין. מאז שהצטרף למנזר הוא היה כורת עצי הסקה בגרזן, אבל במהלך הזמן הוא הרגיש שזו דרך איטית מדי. הוא זרק את הגרזן שלו הצדה והחל לשבור ענפים באמצעות הברך שלו. בהתחלה הוא שבר ענפים דקים כזרועו של אדם, אבל עם הזמן הוא התחזק והצליח לשבור אפילו גזעים. הוא גם היה מיומן בצורת לחימה שנקראת "הפיתוח ה-28 של האגרוף הקצר של שאולין", אבל מעולם לא קיבל שבחים על כך. הוא תמיד קיבל שבחים מחבריו הנזירים על "ברך הברזל" שלו.

ברך הברזל של טי גינג בערך 2 ק"מ מצפון לשער הראשי של מנזר שאולין נמצא ההר המזרחי. לאורך ההר זורם פלג ובין האורנים והברושים שגדלים שם ניתן למצוא אבני זיכרון רבות. במקום זה נמצא מנזר קטן בשם "האולם של המייסד הראשון', שנבנה על ידי נזירי שאולין לזכרו של מייסד השאן בודהיזם הסיני, בודדיהרמא. האולם נבנה לראשונה ב-1125 לספירה, בזמן שושלת סונג ובנוי מבקתת עץ, בעלת רעפים מצופים בצבע ירוק ו-3 מבנים קטנים במזרחו, בדרומו ובמערבו של האולם המרכזי. שיר בחרוזים מגולף באבני השער, אחד בכל צד, ובו נכתב : "במערב הוא היה היורש ה-28, כשהגיע למזרח הוא ייסד את שאולין" למרות שהאולם שופץ פעמים רבות מאז שושלת סונג, נשאר בו הרבה מהמבנה המקורי, למשל : קורות גג בצורת ירח, עמודים מאבן ועוד. זהו מבנה העץ והאבן העתיק ביותר שקיים כיום במחוז הנאן. אגדה מספרת שהאבנים והרעפים למבנה זה הוכנו בחורף קשה במיוחד, שירדו בו הרבה שלגים והתחוללו בו סופות רבות. הטמפרטורות היו נמוכות במיוחד ולכן שתי השריפות הראשונות של האבנים לבניין לא הצליחו. בשריפה הראשונה, האבנים רק שינו צבע, ובשנייה הם יצאו מהתנור רק חצי אפויות. לאחר חקירה התברר שהסיבה לשני הכישלונות היה הקור, אבל גם הפחם שהשתמשו בו היה מאיכות ירודה. נשארו רק 30 יום לחנוכת המבנה וכל יום הבנאים והנגרים שאלו את הנזירים מתי חומרי הבניין יהיו מוכנים. הנזירים, כשראו שהכול מוכן מלבד אבני הבניין והרעפים נכנסו לחרדה ולא יכלו לחשוב בבהירות מה לעשות. יש פתגם שאומר :"רק אש חזקה מתיכה זהב טהור". בלי פחם באיכות גבוהה אין אש ובלי אש טובה אפילו הידיים של אלוהים לא יכולות לייצר אבני בניין טובות. הנזירים ידעו היטב שעליהם להשיג פחם טוב, כדי שאבני הבניין יהיו מוכנות בזמן לחנוכת האולם. בזמן ההוא, הפחם בשאולין הגיע משני מקומות. מכרה אחד היה ממוקם לרגלי הר סונגשן, בערך 10 ק"מ מתחת למעבר ההרים הואן יואן, אבל הפחם שייצרו שם היה באיכות נמוכה. הוא היה טוב לחימום ולבישול, אבל לא היה אפשר לסמוך עליו בשריפת אבני בניין, מה שהוכח בשתי השריפות הראשונות. המכרה השני היה ממוקם במאיו, ממערב להר סונגשן. הפחם שם היה טהור והתאים מאוד לשריפת אבני בניין. עם זאת, היה קשה מאוד להעביר את הפחם ממאיו לשאולין. סיבה אחת היא שהיה צריך לנסוע יותר מ-50 ק"מ כדי להגיע לשם. הסיבה השנייה היא שהדרך היחידה לשם עברה דרך מעבר ההרים "כבש האבן". באותם ימים הנהר יינג עבר במעבר הרים זה, היו בו הרבה עצים והוא הוקף בהרים תלולים ומשונים. בנוסף לקשיים הפיזיים בשטח זה, התגורר שם בעל אחוזה עשיר ומיומן באמנויות לחימה. שמו היה הונג ושם החיבה שלו היה : טיאנואי, שפירושו : יותר גדול מגן עדן. בתקופת יואן פנג (1078-1086 לספירה), בזמן שלטונו של הקיסר שאן (1068-1086 לספירה), עבר האיש את מבחני הצבא הקיסרי ואז התמנה לתפקיד רשמי בממשל. הוא תלה לוח עץ גדול מעל הדלת שלו שנקרא "לוח 100 דונם", אימן צבא של תומכים וכלבים והשתלט על השטח שמסביב למעבר בכוח רב. בסין הפאודלית הייתה פתגם שאמר :"האדם הפשוט הוא כלב השמירה של ביתו, ומי שעבר את הבחינות לצבא הקיסרי הוא הנמר האזורי". באזור שבו היה ממוקם מעבר ההרים "כבש האבן", כל שופט שמונה לתפקידו חויב לבקר בביתו של הונג טיאנואי בתוך 3 ימים. אם לא עשה זאת, הוא לא היה יכול לשלוט על האזור. בתקופת קואן הא (1119-1126 לספירה) הונג טאינואי חוקק חוק חדש וקרא לו "גניבת הפחם באופן רשמי". הוא שלח את אנשיו לעיתים קרובות לחכות במעבר ההרים כאשר עברו שם סוסים עמוסים בפחם, היו אנשיו משסים בהם כלבים. הסוסים היו נבהלים מנביחות הכלבים ומהנשיכות שלהם, וכל השיירה הייתה נעצרת. אחר כך היו הבריונים מלווים את השיירה בצעקות ומוודאים שכל גוש של פחם יועבר לחצר ביתו של הונג טיאנואי ויושלך ל"הר הפחם". לאחר מכן, לאחר שנתנו להונג טיאנואי פחם בחינם, שולחו הנהגים לדרכם בידיים ריקות ובסוסים ריקים ממטען. לאחר מספר שנים של חוק זה היה "הר הפחם" בחצר של הונג טיאנואי יורת גבוה מזה שבמכרה הפחם. למרות שהיו לו מספיק עצי הסקה, מה שהוכיח שאין לו צורך בכ"כ הרבה פחם, המשיך הונג טיאנואי לאסוף עוד פחם. בימים ההם זה היה נפוץ שהפקידים הקיסריים מתעמרים באנשים הפשוטים, אבל מרחמים על הנזירים הבודהיסטיים ועל הכמרים הדאואיסטים. אבל הונג טיאנואי היה אכזרי לכולם, גם לנזירים ולכמרים. זו הסיבה שהנזירים בשאולין לא העזו לעבור במעבר ההרים "כבש האבן" כדי לאסוף פחם. באותו זמן טי גינג היה ממונה על כספי היבולים ועל בית המלאכה בשאולין. מאז שהצטרף למנזר הוא היה כורת עצי הסקה בגרזן, אבל במהלך הזמן הוא הרגיש שזו דרך איטית מדי. הוא זרק את הגרזן שלו הצדה והחל לשבור ענפים באמצעות הברך שלו. בהתחלה הוא שבר ענפים דקים כזרועו של אדם, אבל עם הזמן הוא התחזק והצליח לשבור אפילו גזעים. הוא גם היה מיומן בצורת לחימה שנקראת "הפיתוח ה-28 של האגרוף הקצר של שאולין", אבל מעולם לא קיבל שבחים על כך. הוא תמיד קיבל שבחים מחבריו הנזירים על "ברך הברזל" שלו. כשהתקרב מועד תחילת הבנייה של "אולם המייסד הראשון", ראה טי גינג את הנזירים בשאולין נעשים יותר ויותר עצבניים, ולכן הוא התנדב לעמוד בראש השיירה שתיסע למאיו כדי לקנות פחם. בהתחלה הנזירים לא הסכימו, אבל הוא התעקש עד שלבסוף הם הגיעו להחלטה שצריך לתת לו לנסות. לפני שיצאו להביא פחם, חשבו הנזירים במשך יומיים על תכנית והחליטו שבזמן שיעברו במעבר ההרים הם יעשו שימוש משולב באמנויות לחימה ובנימוס כדי ללמד את הונג טיאנואי שיעור שהוא לא ישכח לעולם. הם התגנבו במעבר ההרים "כבש האבן" באמצע הלילה, אף אחד מהם לא השמיע קול וכל הפעמונים הוסרו מהמטען של הסוסים. במקום להמשיך למאיו, הם עצרו כ-2 ק"מ אחרי המעבר ועשו הפסקה לנוח, לאכול אוכל משומר ואף נתנו לסוסים לרעות באחו. מוקדם ביום המחרת טי גינג ניגש לביתו של האציל המקומי וקנה 2 שקים של פחם. הוא בכוונה הכניס את הפחם לשקים בלויים, כך שאפשר לראות את הפחם דרכם, בחר סוס גדול וקשר את השקים לגב הסוס. הוא יצא לדרכו בחזרה, שבעקבותיו סוסים עמוסים בשקי אבנים וברעפים שבורים. כשחזרו שוב למעבר, הם קשרו שוב פעמונים למטען של הסוסים, שרו בקולי קולות והמשיכו בדרכם. כשעברה השיירה דרך המעבר, ראו בתחילה אנשיו של הונג טיאנואי את הסוס הגדול הרכוב בידי הונג טיאנואי עמוס בפחם משובח ביותר. מאחורי הסוס הזה הם ראו צלליות נוספות של סוסים, עמוסים במטען גם כן. הם השתוללו משמחה ולא האמינו למזלם הטוב. המנהיג שלהם נופף בידו ושלח את הכלבים לנבוח ולקפוץ על שיירת הסוסים ובכך לחסום את דרכם. טי גינג פסע קדימה ושאל :"מה קורה פה?" הבריונים נופפו בכלי הנשק שלהם באופן מאיים ואמרו :"לך לחלקת הפחם" טי גינג קד עמוקות "הפחם הזה מיועד למנזר שאולין. בשם הבודהא העתיק בבקשה תהיו רחמניים. אתם יכולים לקחת את הפחם מהסוס שלי, אבל לא מהסוסים האחרים" הבריונים הביטו בו בזעם :"מה בודהא עתיק, מה בודהא צעיר. זה לא משנה אפילו אם היה זה המלך הזקן של גן העדן. הכול הולך לחלקת הפחם". "בסדר, בסדר. נעשה כדבריכם". טי גינג נופף בידו ושיירת הסוסים המשיכה לעבר חלקת הפחם. טי גינג חיכה עד שכל הסוסים יעברו את השער ואז אמר בכוונה :"אדוני, השרה לנו לתת לך מחצית מהפחם. אנחנו זקוקים לפחם כדי לשרוף אבני בניין ולבנות בהן אולם לזכרו של המייסד הראשון. תן לנו לקחת חצי מהפחם אתנו". הבריונים ענו במהירות :"למה אתה מתכוון? האולם של המייסד הראשון, האולם של המייסד השני. לך ותביא לנו עוד פחם". אז הם הצביעו על לוח העץ שתלוי מעל שער ביתו של הונג טיאנואי. "אם אתה יכול לקרוא, אז תקרא את מה שכתוב. אם לא, אז תלקק אותו". כשמבטו עוקב אחר הכיוון שאליו הצביעו, טי גינג ראה את שלט העץ, שתלוי מעל לשער, מגולף באותיות זהב. הוא הזדקף, מתח את ידיו ותלש את השלט. הוא החזיק את השלט בשתי ידיו וניפץ אותו על ברכו הימנית, כך שהשלט נשבר ל-4 חלקים. "היי, אתה..." כשראו הבריונים שטי גינג מנפץ את השלט, הם נפנפו בידיהם ושחררו את הכלב שלהם לעברו. טי גינג אחז בשתי אוזניו של הכלב, אוזן בכל יד, הרים את ברכו הימנית, ניפץ את ראש הכלב על האדמה ושבר בכך את לסתו התחתונה של הכלב. כשזנבו בין רגליו הכלב התרחק במהירות. כשראו מה שקרה, הבריונים צרחו בפראות, המנהיג שלהם קילל את טי גינג והתקדם לעברו. טי גינג התקדם גם הוא ולפני שהאיש הספיק להגיב, תפס אותו טי גינג בצווארו וברגליו והניף אותו באוויר. תוך שנייה הרים טי גינג את ברכו הימנית וחבט בגבו של האיש. הגב שלו נשבר בחבטה, ולפני שהספיק לצעוק מכאב הוא הוטל לקרקע. האיש יילל מזעם וכל חבריו הקיפו את טי גינג. טי גינג ביצע את תרגיל "החלפת סוסים בטיול לילי", טכניקה מ"האגרוף הקצר", והפיל כמה מהם לקרקע. לפני שיקבלו את המגיע להם, ברחו הנותרים בחזרה לחצרו של הונג טיאנואי כדי לדווח על מה שקרה. הנזירים הנוספים ניצלו את ההזדמנות ושפכו את האבנים והרעפים השבורים שבשקים שלהם לערימת הפחם ומילאו את השקים שהתרוקנו בפחם מהערימה. הם הטעינו את השקים על גבי הסוסים ופנו לכיוון מעבר ההרים כדי לחזור לשאולין. טי גינג לא עזב איתם. הוא עמד לבדו בכניסה הצפונית למעבר וחיכה שהונג טיאנואי יגיע. בתוך זמן קצר הגיע אחיו הצעיר של הונג טיאנואי, הונג ארטיאן, בידיו גרזן במשל 20 ק"ג וחברות בריונים אתו. טי גינג עמד שידיו למותניו ושאל :"מי זה?" האיש ענה :"אני הונג ארטיאן, אחיו הצעיר של הונג טיאנואי, הנציג הצבאי הרשמי באזור מטעם שושלת סונג המפוארת" טי גינג שמע זאת והתחיל לצחוק. "אל תנסה לשטות בי. כרגע הרבצתי להונג ארטיאן שם" "איפה הרבצת לו?" שאל הונג ארטיאן. "שם" אמר טי גינג והצביע על המעבר. הונג ארטיאן הפנה את ראשו לכיוון שהצביע עליו טי גינג ובשנייה זו קפץ טי גינג קדימה וחטף מידיו את הגרזן. הוא תפס את הגרזן בשתי ידיו וריסק אותו באמצעות הברך שלו. קת הברזל, שהייתה דקה כזרועו של אדם, נשברה לשניים. טי גינג זרק את הקת לקרקע ואמר :"מה התועלת בחתיכת הברזל הרקובה הזו?" הונג ארטיאן היה כה מפוחד שהוא הלך אחורה מספר צעדים. טי גינג התיישב על הצוק שמשקיף על מעבר ההרים והחל לאכול לחמנייה מתוקה. האנשים שהגיעו עם הונג ארטיאן לא העזו להתקדם לאחר שראו מה שקרה לגרזן והם נעמדו בקצה המעבר בלי יכולת לעשות דבר. כשסיים לאכול, חיכה טי גינג זמן מה ולאחר שחישב שהסוסים עמוסי הפחם עברו לפחות 10 ק"מ הוא נעמד ואמר :"אני מצטער, אבל אני לא יכול לחכות היום יותר. עם זאת, אתם מוזמנים להתארח בשאולין מחר". לאחר שדיבר הוא הלך משם ברברבנות. ביום ההוא הונג טיאנואי היה בעיר יוזאו לצרכי עסקים. הוא שמע על מאורעות היום רק כשחזר הביתה בערב, מה שגרם לו לעצבנות רבה ולנדודי שינה. השכם בבוקר המחרת הוא העמיס כלי נשק ויצא עם אנשיו למנזר שאולין. הכול בשאולין כבר היה מוכן וכמה מאות נזירים לוחמים מצוידים בכל נשקם עמדו בשורות מסודרות לפני השער הראשי. כשראו הנזירים את הונג טיאנואי מתקרב, הם קדו עמוקות ואמרו :"אנו מודים רבות לנדבן שלנו. אתה עזרת לנו בבניית אולם המייסד הראשון בכך שנתת 2 טון פחם. זהו מעשה אצילי ונפלא והבודהא העתיק ייתן לך פרנסה, מזל וחיים ארוכים." גם טי גינג ק דעמוקות ואמר :"אני גס רוח וטיפש ואתמול תקפתי בטעות את הנדבן היקר שלנו". קהל הנזירים הלוחמים המשיך "תודה לך, הנדיב הונג" הונג טיאנואי ראה את הנזירים הלוחמים עומדים מוכנים עם כלי נשקם וראה כיצד התנהגו אליו בכבוד. הוא הרגיש כמי שבלע תרופה סינית : מאוד חמוץ, אבל אף אחד חוץ ממך לא יודע זאת. כל מה שהוא היה יכול לעשות זה לצחוק ולומר :"הייתי טיפש ואכזר, טיפש ואכזר. אני אבטל את החוק שחוקקתי ואני מאוד מקווה שהבודהא העתיק ייתן לי פרנסה, מזל וחיים ארוכים". מאוחר יותר, שרפו את הרעפים ואת אבני הבניין בפחם הזה כדי לבנות את "אולם המייסד הראשון". מאז 1949 האולם מוגן ע"י חוק שימור האתרים החשובים של מחוז הנאן.