בואו ללמוד מהמקור עם מאסטר איל אופיר . הישראלי הראשון שהתקבל וגר בכותלי המנזר ,בעל 43 שנות אימון והדרכה באומניות לחימה ,מפיץ שאולין קונג פו בישראל משנת 2001 .
תגובות: 0   צפיות: 210
דף הבית שאולין שופ יצירת קשר
כשהיה יו קונג ראש המנזר בשאולין הוא פירש את החוק הבודהיסטי בדייקנות ובחומרה ואכף אותו ביד ברזל. אם נזיר כלשהו עבר על אחד החוקים הוא נענש, כאשר חומרת העונש תלויה בחומרת הפשע אותו ביצע ללא יוצאים מן הכלל. אפילו אם זקני המנזר או ראש המנזר בכבודו ובעצמו עברו על החוק הבודהיסטי הם נענשים בהתאם לחוק כמו כל נזיר אחר.

יו קונג אוכף את החוק ביד ברזל כשהיה יו קונג ראש המנזר בשאולין הוא פירש את החוק הבודהיסטי בדייקנות ובחומרה ואכף אותו ביד ברזל. בימים ההם כל אחד מ-1000 הנזירים של שאולין, צעירים וזקנים כאחד, היה חייב לדעת בעל פה את " שלושת החוקים וחמשת העקרונות" של שאולין ולחיות לפיהם. שלושת החוקים הם : עליך לסגוד לבודהא, עליך להאמין בחוק הבודהיסטי ועליך לציית למאסטר שלך ולחברייך. חמשת העקרונות הם : לא להרוג, לא לגנוב, לא להתפתות לחיי מותרות, לא לשקר ולא לפתח רצון לשתיית ין. אם נזיר כלשהו עבר על אחד החוקים הוא נענש, כאשר חומרת העונש תלויה בחומרת הפשע אותו ביצע ללא יוצאים מן הכלל. אפילו אם זקני המנזר או ראש המנזר בכבודו ובעצמו עברו על החוק הבודהיסטי הם נענשים בהתאם לחוק כמו כל נזיר אחר. יו קונג הגיע מהעיר רוזהו ובגלל ששני הוריו נפטרו כשהיה תינוק הוא ינק את החלב משדיה של גיסתו. כאשר הוא דיבר על משפחתו זה היה בלתי נמנע שהוא יזכיר את גיסתו שגידלה אותו, כך שהיה ברור לכולם שיש לו כבוד כלפיה כאילו היא אמו או אביו. היא בתמורה התייחסה אליו באהבה רבה, כאילו הוא הבן שלה. לאחר שהצטרף למנזר, יו קונג חזר בכל שנה לביתו בתקופת פסטיבל האביב כדי לבקר את האישה שגידלה אותו. בשנה אחת, בנוסף לבצורת ולנחילי החרקים שהכו את מערבו של מחוז הנאן, הסתובבו שם גם שודדים שחטפו, הכו והטילו מורא בליבם של האנשים הפשוטים. במהלך פסטיבל אמצע הסתיו של שנה זו יו קונג קנה כמה עוגות ופירות ולקח אותם כשביקר את גיסתו. כשעבר את פתח הכניסה לביתה הוא ראה שהיא שוכבת ללא תנועה במיטתה במצב סופני ושהאחיין שלו עומד לצידה וממרר בבכי. ו קונג מצא רופא במהירות שיבדוק את האישה, אבל למרות שהיא לקחה את התרופה שנרשמה עבורה, מצבה לא השתפר ואף החמיר. יו קונג נשאר לצידה כל הזמן, השקה אותה במים וסיפק את כל צרכיה, אבל לא חל שיפור במצבה. כשדמעות זולגות מעיניה היא לקחה את ידו ואמרה :" אני עומדת למות. אחיך מת לפני שנים רבות. קרוב המשפחה היחידי שיישאר הוא האחיין שלך, והוא רק בן 17. אם השודדים יתפסו אותו אין לו סיכוי להישאר בחיים. הוא האחרון במשפחה שלנו. קח אותו לשאולין אתך. אם הוא יהיה אתך אני אהיה מאושרת גם בגן-עדן". היא נשענה אחורה ולאחר זמן קצר עזבה את העולם. לאחר שקבר אותה, יו קונג עשה כפי שביקשה, ולקח אתו את האחיין לשאולין. הוא הסביר את המצב לזקני המנזר, לקח את האחיין כתלמידו האישי, נתן לו את השם הדתי היי פה ושלח אותו להתאמן עם שאר הנזירים הלוחמים. היי פה היה זריז וחכם ולאחר שהגיע לשאולין הוא התאמן באופן סדיר ואכל היטב. תוך שנתיים-שלוש הוא הגיע לגובה של 1.80 מטר, חזהו התרחב וזרועותיו התעבו כך שהיה לו באמת הרבה כוח. בנוסף לאימונים, יו קונג לימד אותו לקרוא, לכתוב ולעשות חשבון. כשמלאו לאחיין 25 הוא היה מסוגל לבצע 48 תנועות שונות של קונג פו ברצף מבלי לחזור על אותה תנועה פעמיים. הוא גם היה יכול לעשות שני חישובים במקביל או לכתוב שני מכתבים בו זמנית תוך שימוש בשתי ידיו. בשנה ההיא נבחרו נזירים למשרות שונות בשאולין והאחיין היי פה נבחר להיות אחראי על כל התבואה והרכוש של המנזר. בזמן ההוא הייתה בשאולין מכונה לקצירת תבואה שבתחתיתה אבן גדולה, שטוחה ועגולה וגליל אבן כבד על גגה. הגליל היה מחובר מצד אחד לציר שבמרכז האבן השטוחה ומהצד השני לידית. הנזירים השתמשו במכונה זו בעצמם, אבל גם נתנו אותה לאיכרים המקומיים כדי שישתמשו בה גם הם. היא אוחסנה בחדר קטן ליד האסם בשכנות לחדרו של היי פה. במזרח המנזר חיה משפחה בת שלוש נפשות : אב, אם ובתם בת ה-20. בגלל שהאדמה שאותה עיבדו נשכרה מהמנזר הם היו במגע תמידי עם הנזירים והשתמשו לעיתים קרובות במכונת הקציר. ההורים היו כבר זקנים, ולכן היה זה תפקידה של בתם לקצור את האורז ששתלו. תמיד כשהיא הייתה באה להשתמש במכונת הקציר היא פגשה את היי פה, ולמרות שהיא לא הגיבה אליו בהתחלה הלם ליבו בחוזקה כשראה אותה וכל כולו יצא אליה. וכך, כל אימת שהצעירה עזבה את עבודתה למספר דקות היי פה היה מוסיף אורז קצור מהאסם של המנזר לערימה שלה. בהתחלה הוא עשה זאת בחשאי, אבל עם הזמן היא גילתה זאת ומכיוון שלא אמר דבר, הוא המשיך לעשות זאת. כך זה היה כל הזמן והשניים באופן טבעי החלו בקשר רומנטי אישה זקנה שחיה בסמוך למשפחה הזו שמה לב שהצעירה חוזרת לביתה עם כמות אורז לא סבירה. היא מדדה בחשאיות את השק שלה וגילתה שהקציר שלה "מוצלח" במיוחד. היא הפיצה את השמועה בכל המרחב של מנזר שאולין ששימוש במכונת הקציר של המנזר מניב תוצאות "מפתיעות". השמועה הייתה ידועה לכל הנזירים בשאולין והם דיברו עליה בסוד ולא העזו לדבר על כך בגלוי, כי הנושא היה הי פה, האחיין של אב המנזר. כאשר יו קונג שמע על כך לבסוף, הצוואר שלו התנפח, עיניו בערו מזעם ובמשך יומיים הוא סרב לאכול. כל הנזירים הבכירים במנזר ידעו שאב המנזר אוכף את החוק ביד ברזל ולא עושה לאף אחד טובות, אפילו לא לקרובי משפחתו. לאחר שדנו בנושא, הם הכריחו את היי פה לכרוע ברך כעונש והבעיר קטורת ברציפות במשך 3 ימים ו-3 לילות. רק לאחר שהצליפו בו 40 מכות בשוט עץ כבד, הם לקחו אותו לאב המנזר כדי שיתוודה על חטאו. הייתה להם סיבה לטפל כך במצב . הם ידעו שהיי פה הוא האחיין היחיד של יו קונג והאחרון שנותר ממשפחתו. הם גם ידעו שהגיסה היא שגידלה את יו קונג ושהיא ביקשה ממנו לפני מותה לגדל את בנה. הם ידעו שהוא התייחס את האחיין שלו באהבה רבה יותר מזו של אב לבנו. לכן הם חשבו שאם הם יענישו תחילה את היי פה אז יו קונג לא יעניש אותו בחומרה ויגרש אותו מהמנזר, אבל הם טעו. כשנכנס היי פה לאולם המשפט הוא קרא :"מאסטר, דוד, מאסטר", אבל יו קונג הפנה את ראשו וסירב להביט בו. יו קונג עמד במקומו במשך זמן ממושך, לא זז ובידו החזיק מקל עונשין מבמבוק. לבסוף הוא זרק את המקל לרצפה ואמר : "קחו אותו לתאי הענישה", הסתובב והלך משם. במשך היומיים או השלושה הבאים יו קונג פשוט נעלם ואף אחד לא ידע איפה הוא. רק מאוחר יותר התברר שהוא חזר לביתו הקודם ועלה לקבר של גיסתו. הוא כרע ברך לפני הקבר, בכה, הכה את עצמו ואמר :"אחות שלי, אני מצטער. לא גידלתי את היי פה היטב. אחות שלי, סליחה, גידלתי אותו ממש גרוע. אחות שלי, כדי לתקן אחרים האדם צריך קודם כל לתקן את עצמו ואני האחראי על החוק ! אם אני לא יכול לתקן את עצמי, איך אוכל לתקן אחרים? אחות שלי, בעבר אם המלך עבר על החוק הוא נענש כאילו היה אדם פשוט". הוא בכה ובכה עד שלבסוף נעמד ואמר :"אם הגעתי למצב הזה, אז ככה צריך להמשיך" כשחזר יו קונג לשאולין התאמנו 1000 הנזירים במגרש האימונים בזמן שהוא ביקש להביא לפניו את היי פה. הוא ביקש מכל הנזירים לקרוא בקול את "שלושת החוקים וחמשת העקרונות" וחיכה בסבלנות עד שיסיימו. אז, כשמקל העונשין בידו הוא אמר :"השם המכובד של מנזר שאולין ידוע בכל סין. אנחנו לא יכולים לאפשר לגנבים ולמושחתים לחיות בינינו. היי פה המושחת גנב מאתנו ונכנע להתנהגות שובבה וגסת רוח. אבותינו הבודהיסטים לא יכולים לרחם על פשע שכזה. במטרה לשמור על שמה הטוב של האמונה הבודהיסטית ועל חוקי המנזר ובכפוף לכוח שניתן לי..." כשהגיע לנקודה זו כל 1000 הנזירים כרעו לפתע ברך וביחד אמרו :"בבקשה, רק הפעם, תרחם על היי פה". יו קונג הטיל את מקל הבמבוק לקרקע. "שירפו את גבותיו וגרשו אותו" הוא ציווה ואז חזר למנזר. שריפת הגבות והגירוש היו העונשים החמורים ביותר האפשריים בשאולין. מי שקיבל עונש זה , הסירו את שמו מרשימת התלמידים והוא נשלח מהמנזר ולא יכול היה לשוב עוד לעולם. כאשר היי פה נשא את מיטלטליו תחת זרועו ועזב את המנזר, היו דמעות בעיניהם של רבים. עם זאת, מיום זה ואילך יו קונג זכה לאף יותר כבוד מאשר קודם. במהלך תקופת גיאגינג (1522-1567 לספירה) שבזמן שושלת מינג השתלטו שודדי ים על חוף הים הסיני. יו קונג קיבל בקשה רשמית מהמושל המחוזי ואן ביאו ושלח לשם עשרות נזירים לוחמים כדי להילחם בפולשים. בזכות המשמעת הקפדנית והרמה הגבוהה של האימונים שלהם, הביסו הנזירים את התוקפים ואף קיבלו על כך עיטורים לשבח מחיל הים