בואו ללמוד מהמקור עם מאסטר איל אופיר . הישראלי הראשון שהתקבל וגר בכותלי המנזר ,בעל 43 שנות אימון והדרכה באומניות לחימה ,מפיץ שאולין קונג פו בישראל משנת 2001 .
תגובות: 0   צפיות: 210
דף הבית שאולין שופ יצירת קשר
הנזיר זי שו, שהיה אחראי על משק החי, סיים לאכול שתי קערות של מרק ירקות דל. הוא עדיין הרגיש קצת רעב כשהלך לשדה שבו נקצר עשב והתיישב כשגבו כנגד ערימת קש כדי לנוח. הדרך הראשית ממזרח למערב חלפה מאחורי הערימה ובתוך זמן קצר הוא שמע לחישה המגיעה מאחוריו.

13 הנזירים שהצילו את מלך טאנג סין בסוף שושלת סואי הייתה במצב של כאוס, מוכה שוב ושוב ע"י רצף של מלחמות שנגרמו בשל כיבוש שטחים קטנים של אדמה בידי אצילים ודוכסים רבים מבני המיעוטים. לאחר שכבש את העיר ליויאנג, הרודן ואנג שישונג קרא לעצמו קיסר ונתן למדינתו החדשה את השם זאנג. לאחר מכן הוא מינה את אחיינו ואנג רנזה כמפקד העליון של צבאו והשניים החלו במעשי הרס, כבשו אדמות, תקפו אנשים צעירים והרגו באקראיות אנשים ברחבי הארץ. בתנאים אלו האיכרים לא יכלו לעבוד באדמתם ובזמן בצורת קשה אפשר היה לראות אלפי אנשים עניים כל יום הפורצים את מחסומי העיר טונגואן והופכים להיות פליטים המתחננים למזון על הדרך המערבית. בימים ההם, כ-15 ק"מ מחוץ לליויאנג, במקום שנקרא בוגוצואנג, היה שטח אדמה של כ-100 דונם שנרכש ועובד ע"י מנזר שאולין ושבו גרו 13 נזירים מומחים באמנויות לחימה במיוחד כדי להגן על היבולים ועל הרכוש. זה היה צעד הכרחי לא רק מפני שהם סבלו מעריצותו של ואנג שישונג כמו שאר האנשים, אלא גם מפני שהנזירים הבודהיסטים והדאואיסטים היו בסיכון כי לעיתים וללא אזהרה היו הורסים את מקדשיהם. יום אחד, הנזיר זי שו, שהיה אחראי על משק החי, סיים לאכול שתי קערות של מרק ירקות דל. הוא עדיין הרגיש קצת רעב כשהלך לשדה שבו נקצר עשב והתיישב כשגבו כנגד ערימת קש כדי לנוח. הדרך הראשית ממזרח למערב חלפה מאחורי הערימה ובתוך זמן קצר הוא שמע לחישה המגיעה מאחוריו. קול אנושי אמר : " נראה כאילו אנחנו תקועים בהאנן וכאן נמות. כל הדרכים מלאות בחיליים של המדינה והם אינם מרשים לאיש לעבור את המחסומים שלהם" אישה אמרה :"אם היו שמים לב אלינו, גם אנחנו היינו חוטפים מכות. הרמתי גוש של אבן במקום ההוא. היא מרובעת באופן מושלם ואפילו נכתבו עליה אותיות" האיש אמר:"תביאי לי לראות. לי, שי, מין, אני חושב שזהו חותם קיסרי" למשמע דברים אלו זי שו קם במהירות והלך מאחורי ערימת הקש, שם נגלה לפניו זוג, ללא ספק פליטים, יושבים כשמזרניהם על האדמה שלידם. הוא אמר להם:"איזה חותם קיסרי? איפה מצאת את זה? תני לי לראות". הגבר שם בידיו של זי שו חתיכה ריבועית של אבן חן והחל להסביר לו כיצד הם הגיעו לכאן. השניים, במקור מקינגניטו, שמעו שהיה הרבה יבול באדמות של המלך טנג ולכן החליטו לעבור את המחסומים של טונגואן ולבקש נדבות לאורך הדרך המערבית. עם זאת, כשהגיעו לסיגיאנזן אתמול הם נתקלו בואנג רנזה ובחייליו שהקיפו את כל הפליטים שבדרך. אנשים צעירים וחזקים נוצלו וגויסו בכוח לצבא, הזקנים והחלשים נשלחו לקצור עשב ולבנות מחסומים ונשים רבות נאנסו. בתוך הכאוס נפל הזוג לתוך באר יבשה, אך מכיוון שהיה בה משקע של שנים, הם למזלם לא נפגעו. הגבר, שהיה נפחד ביותר התכווץ בקרקעית, אך האישה, שהייתה משום מה אמיצה יותר, זחלה לפי הבאר כדי לראות את המתרחש. היא ראתה את החיילים של זאנג קושרים איש אציל, מכניסים אותו לתוך עגלת אסירים ונוסעים לכיוון ליויאנג, תוך כדי קללות והאשמות שהוא מרגל שנשלח ע"י המלך טאנג. כשהסתלקו, היא הלכה אל המקום שבו קשרו את האציל ומצאה שם את גוש האבן על האדמה. כשסיימו לספר את הסיפור, לקח שי זו את הזוג אל האחוזה וביק שמהם לחזור על סיפורם בפני 12 הנזירים הנותרים. לאחר ששמע את סיפורם, אמר זי קאו, הנזיר הראשי :" אבן החותם הזו שייכת למשפחה הקיסרית ואינה יכולה להישאר בידיהם של אנשים פשוטים." הוא נתן לזוג שק של קמח חיטה ויעץ להם להתרחק מליויאנג עד כמה שאפשר. לאחר שהזוג התרחק, התיישבו 12 הנזירים לדון במתרחש. כולם הסכימו שמלך טאנג, לי יואן, שולט בהרמוניה עם השמיים ותוך רגישות לתחושות של האנשים. היבולים היו תמיד בשפע, החיילים הו ממושמעים ומעולם לא פגעו באינטרסים של העם. ואנג שישונג, מצד שני, לאחר שקרא לעצו קיסר, נהג בשחיתות, פגע באנשים והיה לא יותר מאשר פושע קטן. האציל שנתפס היה כמעט בוודאות לי שימין בתחפושת ויש להציל אותו. כשחשבו על המצב לעומק, הנזירים נתפסו לחרדה וכל אחד מהם הבין שכנזירים יש להם את החובה להגן על האינטרסים של המדינה.לבסוף, הנזיר הראשי, שאן הו, החליט שעליהם ללכת ולהציל את לי שימין בעצמם, לטובת המדינה ובשם הכבוד של האמונה הבודהיסטית. באותו הזמן, העיר ליויאנג הייתה נתונה בשמירה צמודה והדוקה ושערי העיר נפתחו רק בשחר ונסגרו בשקיעה. ביום אחד, כשהשמש שקעה במערב והאנשים נדחפו אל תוך השערים כדי שלא יירו בהם, הגיעו 13 הנזירים מחופשים כנושאי עצים, כל אחד מהם נושא ערימה של עצי בעירה על כתפו ועם זי שו בראשם, הם התמזגו בקהל. מאז שהיה קטן למד זי שו טכניקה של הכאת אנשים בנקודות מיוחדות בגופם, כך שיוותרו חסרי הכרה או חסרי יכולת לזו. יום אחד כשהאכיל את החיות הוא ננשך ע"י סוס עצבני במיוחד ומתוך כעס הוא הכה את הסוס בנקודה מאחורי הגולגולת שלו. הסוס קרס מיד לקרקע ומאז כל אימת כשראה את עיניו של זי שו הוא החל לרעוד מתוך פחד. הטכניקה שלו הייתה יכולה להיחשב כאסכולה נפרדת, אך מתקופת יודה יואן שבשושלת טאנג והלאה היא נחשבת באופו רשמי כאחת מאמנויות הלחימה של מנזר שאולין. באותו היום, כשהתקרבו לשערי העיר זי שו מעד בכוונה, הפיל את ערימת העץ, הכה באנשים סביבו בנקודות רגישות כך שהם נפלו אל הקרקע. כשכולם היו בפאניקה, חמקו 13 הנזירים אל העיר בתוך ההמון הנסער. כשהיה בן 8 או 9 שאן הו נשאר עם דודו שגר בליויאנג ובתקופה זו הוא חקר את העיר עד שהכיר בה כל פינה וסדק. עכשיו, כשנכנסו לתוך העיר, הוא לקח את ההובלה והם החלו לשוטט ברחובות ובסמטאות הקטנות. הם הגיעו לרחוב של מקדש טודי באור אחרון וזגזגו לעבר העיר הקיסרית. העיר הקיסרית הייתה עיר בתוך עיר, מוקפת בקיר מזרחי שנבנה לאחרונה בגובה של כ-10 מטר וברוחב של 2 מטר. כשהגיעו לצלו של קיר זה הורידו הנזירים את מטענם. כשהורידו את הציוד שלהם ואת שקי החול ממותניהם, כתפיהם וגרביהם הם חשו קלים כציפורים. ואז, תוך שימוש בידע שצברו במהלך לימודיהם, הם טיפסו על הקיר במהירות ונחתו ללא פגע בתוך העיר. כשהגיעו למתחם הכלא שבתוך העיר הקיסרית ראו הנזירים שיש שם שמירה כבדה וזקיפים שמפטרלים הלוך ושוב בזמנים קבועים. כשהיה נראה שהם לא יכולים להתקדם עוד פנימה, התקדם פו שנג כמו חתול בזחילה לאורך הקיר היישר לשערי הכלא. כשהגיע למרחק קצר משהשער הוא רץ היישר לתוך זקיף שהתקדם לעברו. הוא מיד ביצע את " נמר פרא מזנק בתוך עמק" וזינק קדימה כדי לתפוס את הזקיף בצווארו. אח"כ הוא הרים אותו באוויר כמו תרנגולת ובלי קול זרק אותו מחוץ לטווח ראייה. זי קינג, דו גואנג, שן הוי ומינג יואה לקחו ממנו דוגמא ועשו כמוהו לשומרים נוספים. בתוך שקות ספורות לא היו עוד שומרים מפטרלים לאורך הקיר. שן הו תפס את אחד השומרים שנתפסו ולחש לו :"אמור לי איפה האסירים, אבל הזהר – אם תשקר, אמלוק את ראשך" כשהוא רועד מפחד הזקיף אמר שוב ושוב : "אני לא יכול להגיד לך, לא יכול!" ואז תיאר בזהירות איפה נמצא לי שימין ואיפה מוחזקים המפתחות. כשהיה להם ברור מקום הימצאו של לי שימין הנזירים קשרו היטב את ידיהם ורגליהם של השומרים, הכניסו ממחטות לפיהם והרחיקו אותם כמה שיותר רחוק. אז הם יצרו סולם אנושי כשטאן זונג מוביל את זי שו ופו שנג מעל הקיר למתחם הכלא כדי להציל את האציל, בעוד הנזירים האחרים נשארו מאחור כדי לשמור. השלושה התקדמו לפי ההוראות של השומר השבוי ולאחר פחות מ-100 צעדים הם הגיעו לשער הפנימי של הכלא. כל האזור היה מואר בחוזקה, עם מנורות בכל מקום ועם שני שומרים שעומדים ומשגיחים מחוץ לשער. טאן זונג נעץ בחבריו מבט מלא משמעות, ביצע את תרגיל "הפשלת וילון הפנינים" וזינק את הגג של הבניין הסמוך. השניים הנותרים לא חיכו שהשומרים יביטו בהם ומיד ביצעו את תרגיל "נשר חג בשמיים" וקפצו מטה כך שרגליהם תופסות את צווארם של השומרים. הם גררו במהירות את השומרים חסרי ההכרה מחוץ לטווח ראייה והחלו לקשור אותן. כשראה טאן זונג שחברו ביצעו את משימתם בהצלחה הוא הלך ישירות לחדר שבו נשמרו המפתחות. הוא טיפס על הגג ואז כשהוא תלוי במהופך("וו מוזהב התלוי על קיר") הוא חורר חור בטפט שמעל לחלון, הציץ פנימה רק כדי לראות את השומר של המפתחות יושב ומפהק בשולחנו. הוא התהפך באוויר, נחת על הקרקע, דחף את הדלת וזינק לאורך החדר כדי לתפוס את השומר בצווארו. כשפניו הפכו להיות בצבע של אדמה טרייה השומר נתן לו את כל המפתחות ללא ויכוח. כשהמפתחות בידיו, קשר טאן זונג את ידוי ורגליו של השומר, סתם את פיו וזרק אותו לפינה חשוכה שליד הקיר. אז הוא פתח את הדלת לתאים ונכנס פנימה בהשאירו את זי שו לשמור בחוץ. לאחר 2 פרוזדורים הוא ראה את לי שימין יושב צמוד לקיר כשלוח עץ כבד נעול מסביב לצווארו. בדיוק שהחל לחשוב שאין דרך לצאת מזה, שמע לי שימין קולות של צעדים, הסתכל מעלה וראה איש גדול מתקרב לעברו. הוא חשב שהולכים לענות אותו ולחקור אותו באמצע הלילה. כמעט מיד הוא החל להזיע מתוך אימה. אבל האיש התקדם לעברו, לקח את המפתחות ושיחרר את המנעול של הלוח. כששריריו התרפו, החל לי שימין להרגיש שראשו מתחיל להסתובב וראייתו מתערפלת, אך רגע לפני שהתעלף התכופף טאן זונג לעברו והעמיס אותו על כתפיו. הנזיר נשא את האיש החוצה ועם חבריו הסתלק במהירות ממתחם הכלא. דלת השער לעיר הקיסרית נפתחה ע"י שאן הו, צי קאו והו צאנג והם עמדו שם בהמתנה לחבריהם. כשנפגשו שוב 13 הנזירים אמר שאן הו:"זה עתה תפסנו את מפקד השומרים וגילינו שואנג שישונג יצא למעבר האולו ולא חזר עדיין. ואנג רנזה נשאר המפקד היחידי כאן. מכיוון שהוא תפס את לי שימין הוא מארגן הלילה משתה לכל פקידיו ולאחר מכן הוא מתכוון ללכת לבית התענוגות ולבלות שם". לאחר שהחליטו לעדיף לעשות דבר כראוי מאשר לא לעשותו כלל, התחלקו הנזירים מיד ל-2 קבוצות : אחת לקחה את לי שימין איתה והשנייה התכוונה לתפוס את הפושע ואנג רנזה. כששאן הו בראשם, יצאו טאן זונג, שאן הוי ושני נזירים נוספים למשימה. הם עברו את הצומת שברחוב יינגלואו, חצו את כביש יאנואטינג וכשפנו לעבר הרחוב שליד שוק הקטניות הם שמעו צעקה רמה של אישה המגיעה מקיר גבוה מאחוריהם. הם נעצרו, הסתכלו למעלה ולאור הכוכבים ראו 4 חיילים הולכים לאיטם מחוץ לשער בדיוק לפניהם. שאן הו הקיש על כתפו של טאן זונג והאחרון שימן לנזירים האחרים. כמו " אל הרעם שעף בגן-העדן" הארבעה קפצו לכיוון החיילים, בעוד טאן זונג מבצע את תרגיל "5 הפרחים שעפים ברוח". לפני שהיו מסוגלים להגיב, מצאו את עצמם השומרים קשורים במצב של "כלא אוכל זבל". טאן זונג אמר להם בשקט: "מה אתם עושים פה? אמרו את האמת כי אם תשקרו תאבדו גם את חיי הכלב שלכם" שיניהם של ארבעת הגברים נקשו בבהלה ובחוזקה, תוך שהם מתוודים שהם שומרי ראשו של ואנג רנזה. הם אמרו שואנג רנזה יצא אל בית התענוגות לאחר ששתה רבות, אבל כשחלף על פינ הבית הזה הוא ראה אישה יפה בחצר, החליט לכייף איתה קצת ולכן נכנס פנימה. ארבעה מהם נשארו לשמור על השער. כשהגברים סיימו לדבר, מיהרו טאן זונג ומינג יואה את החצר בהשאירם את חבריהם לשמור מבחוץ. כשעברו שני הנזירים את המפתן, הם התגלו עי" 2 חיילים מחו. לאחד החדרים. אחד מהם צעק : "היי, מי הכניס אתכם? אתם..." ולפני שסיים את דבריו התנפל עליהם טאן זונג, הטיח את ראשיהם זה בזה ("לסגור את הדלת בשתי הידיים") ושלח אותם לעזאזל. בתוך החדר, ואנג רנזה, כמעט ופגע באישה כששמע את צעקת השומר מבחוץ. הוא חש שמשהו אינו כשורה, ולכן טרק את הדלת בחוזקה וכיבה את המנורה במהירות. טאן זונג דחף את הדלת, אך גילה שהיא נעולה בחוזקה ושגם החלון היה חזק מכדי לפרוץ דרכו. שי הנזירים החלו לנוע בעצבנות סביב החדר, מחפשים דרך פינמה, אך לשווא. כשעבר ליד המטבח, הריח טאן זונג משהו חמוץ מתוך החבית. הוא נכנס למטבח והכניס את ידו לחבית וכשהוציא אותה הבין שהחבית מלאה בחומץ. לפתע היה לו רעיון והוא ביקש ממינג יואה לעמוד ליד הדלת כדי למנוע מואנג רנזה לברוח, לקח גיגית רחצה והחל לשפוך את החומץ על קיר החדר. מכיוון שהחדר היה ארעי, הקיר החל להתרכך ולהתרסק ברגע שנגע בו החומץ. בזמן של עישון שתי מקטרות טבק, נוצר חור בקיר. טאן זונג סימן לימנג יואה והאחרון החל לחבוט בדלת, כך שבחסות הרעש החל טאן זונג לפרוץ לתוך החדר דרך הדלת. כשגילה ואנג רנזה שמישהו התגנב לתוך החדר, הוא חבט בראשו של האיש עם חרבו. טאן זונג ביצע את "כף יד זורה חול מוזהב", תפס במונו של ואנג רנזה וחמק ממנו למרכז החדר, שם החלו שני הגברים להתגושש בחושך. ואנג רנזה השתמש בחרב שבידו ודחף אותה לעבר יריבו ללא רחמים. טאן זונג היה בידיים חשופות ויכול היה רק לחמוק ממנו, מה שהביא לכך שלאחר מספר חילופי מהומות איש מהם לא ניצח. כשנדחף לפינה מעד טאן זונג על דבר מה וכשהתנדנד הוא מישש זאת בידו. הסתבר שזוהי חבית של ירקות כבושים ומעלים מכתש המשמש לכתישת קטניות. הוא לקח את החפץ בשתי ידיו, הרים גבוה כ"נחש לבן המצליף בלשונו" והטיח בראשו של ואנג רנזה. ואנג התמוטט לרצפה בחבטה. טאן זונג הניח את רגליו על האיש המובס וביקש מהאישה לפתוח את הדלת ולהדליק את האור. כשנכנס מינג יואה לחדר הוא ראה את ואנג רנזה שוכה על הרצפה, מקלל ומגף בחריפות כשחזהו ומותניו מכוסים בדם. טאן זונג לקח צמר-גפן ודחף לפיו של ואנג. לאחר מכן השתמשו שני הנזירים בחבל, קשרו אותו חזק וטאנג זונג הרים אותו על כתפיו כמו שק של עשב. 5 הנזירים האחרים יצאו אחריהם. בזמן שואנג רנזה נישבה, פרצו זי שו וחבריו אל האורוות וגנבו 14 סוסים גדולים. כשלי שימין רכוב על אחד מהם הם יצאו מהעיר בדרכם אל גשר ליויאנג וחיכו שם. כשהגיעו לגשר, טיפס טאן זונג על סוסו תוך שהוא מחזיק את ואנג רנזה בידו האחת וכל הסוסים ורוכביהם פנו אל הדרך המערבית. הם לא התרחקו הרבה כאשר שמעו שפלוגה מחייליו של זנג רודפת אחריהם. סוסיהם המהירים דוהרים ומצמצמים את הפער. עם זאת, כשכמעט הצליחו לתפוס את הנזירים, הגיעה קבוצה של סוסים רכובים ממערב, נושאים דגל ועליו סמל גדול של "טאנג". לי שימין התרגש בהבינו שזוהי קבוצה של רוכבי טאנג שבאו להצילו. רוכבי טאנג עברו על פני הנזירים הדוהרים, היישר לתוך האוייב, מצליפים ודוקרים, מפילים סוסים ואנשים עד שהאדמה הייתה מלוכלכת ומעט מהשורדים הסתובבו ועשו דרכם בחזרה לליויאנג. כשהמתח התפזר 13 הנזירים סיפרו את סיפורם ללי שימין, ולאחר שנתנו לו את ואנג רנזה השבוי ואת חותם אבן החן הם חזרו לבוגוזואנג בתחושת ניצחון.