בואו ללמוד מהמקור עם מאסטר איל אופיר . הישראלי הראשון שהתקבל וגר בכותלי המנזר ,בעל 43 שנות אימון והדרכה באומניות לחימה ,מפיץ שאולין קונג פו בישראל משנת 2001 .
תגובות: 0   צפיות: 556
דף הבית שאולין שופ יצירת קשר
המתחם של מנזר שאולין מתחיל בשער הכניסה וכולל 7 חצרות המשמשות לפולחן הבודהיסטי של מדיטציה ולמידה וכן למגורים של נזירים ומבקרים הלומדים קונג פו. המתחם הינו ברוחב 160 מטר ובאורך 360 מטר ושטח האדמה שבו הוא כ-60 דונם.

מתחם מנזר שאולין המתחם של מנזר שאולין מתחיל בשער הכניסה וכולל 7 חצרות המשמשות לפולחן הבודהיסטי של מדיטציה ולמידה וכן למגורים של נזירים ומבקרים הלומדים קונג פו. המתחם הינו ברוחב 160 מטר ובאורך 360 מטר ושטח האדמה שבו הוא כ-60 דונם. שער הכניסה מעל השער כתוב בסינית "מנזר שאולין". הכתובת נעשתה ע"י קנקנסי (Kangxi), מייסד שושלת קינג (Qing) ב-1704. הכתובת עשויה מאותיות מוזהבות על רקע שחור. השער משמש ככניסה הראשית למתחם של המנזר, המורכבת מהשער הראשי, המזרחי והמערבי. הגג הוא בצורת גמלון ועליו רעפים מצופים. בצדו הקדמי מגולפות דוגמאות של דרקונים, בצדדיו פיות של דרקונים וחיות שונות ובאמצע ראש של דרקון. השער חודש ב-1735 ובפתחו דלת גדולה שמובילה לחדרים בעלי חלונות עגולים. צורה זו באה לסמל את ההרמוניה שבין עגול ומרובע, פשוט ומורכב. במזרחו ובמערבו של השער נמצאות דלתות צדדיות שמוליכות לחדרים שממוקמים על במה נמוכה. כשעוברים אותן, המעבר מדרום לצפון נמוך וקצת תלול וזאת בניגוד למעבר המרכזי המוגבה והחלקלק. הסיבה לכך היא שהמעברים בצדדים נועדו לעגלות ולסוסים ושימשו לטעינה ופריקה של סחורות בעוד המעבר המרכזי נועד לאנשים. בכניסה מצוי פסל מוגבה של הבודהה מאיטריה Maitreya)) ולצדו פסלים קטנים מעץ של שומרי ראשו. הבודהה הזה ידוע בתור "הבודהה עם הבטן הגדולה" ובידו הוא נושא שק. הוא משמש כסמל לנדיבות, לקבלת פנים ולאושר, ולכן פיסלו מצוי בכניסה לכל מנזרי שאולין בעולם. לפני השער יש חצר רחבת ידיים ובמזרחה ובמערבה עמודי אבן עם דמויות של אריות ודגלים. העמוד המזרחי נבנה ב-1544 ועליו הכתובת : זו יואן די בן (מייסד הבודהיזם) ושיר בחרוזים המהלל את פועלו. העמוד המערבי נבנה ב-1555 וגם עליו שיר בחרוזים וכתובת המוקדשים לבאטו (Batuo ), מייסד המנזר. בחצר עצמה ישנה חורשה של עצי ארז, המעניקה למנזר תחושה מיסטית ורגועה. בזמן שושלת קינג נוספו לחצר זוג אריות מעץ בגובה 1.67 מטר הממוקמים על דוכני אבן בגובה 1.75 מטר. האריות מסמלים את רוח הלחימה ומאמינים שהם שמרו על המנזר במשך מאות שנים. בדרומה של חצר הכניסה זורם הנהר שאוקי (Shaoxi )ועליו גשר העץ שאויאנג (Shaoyang ), שנבנה ב-1846.הגשר מתנשא לגובה 5.55 מטר, אורכו כ-40 מטר ורוחבו כ-6 מטר. בקצהו המערבי של הגשר מגולף ראש של דרקון, ובקצהו המזרחי מגולף זנב של דרקון. גשרים אלו מחליפים 2 גשרים קודמים שנהרסו בשיטפון. יער המצבות בכניסה, מעבר לשער נמצא אולם דווארגה (Davajara ), ובינו לבין הכניסה נמצאים 3 עצים עתיקים של שערות שולמית. העצים ניטעו כדי לסמל את הטבע בתוך המנזר. מתחת לעצים מסודרות 4 שורות של לוחות אבן חדשות וישנות, אנכיות ואופקיות. לוחות האלו ידועים בשם :יער המצבות. לפני המצבות ומתחת לעצים ישנם שירים רבים שנכתבו במהלך השנים. בין המצבות אפשר למצוא מצבות שמוקדשות לאישים שונים בתולדות המנזר, רשימה של הישגים בתחום הזן, הודיות שונות וגם רשימת תרגילים בבודהיזם. בית התפילה סייואן (Ciyun) בצדו המזרחי של יער המצבות ניצב בית התפילה סייואן. המקום היה בעבר מנזר, שנבנה מערבית לאולם דיזאנג ( Dizang)בתקופת שושלת קינג. בשנת 1735 שופץ מנזר שאולין ומנזר סייואן הועבר למקומו הנוכחי וקיבל את שמו החדש. המנזר עצמו נהרס בשיטפון, אך חלקים ממנו הועברו לבית התפילה : לוחות אבן שונים וכן קשת הכניסה. בין הלוחות שנשתמרו : שיר שכתבה הקיסרית וו זטיאן (Wu Zetian )בשנת 683 לכבוד מנזר שאולין ועוד כ-100 לוחות אחרים מתקופות שונות. בשנים 1983-4 עבר בית התפילה שיפוץ נרחב והוקם בו מחדש מסדרון לכל לוחות האבן כדי שיוכלו לצפות בהם בלא שייגרם נזק ללוחות. המסדרון שהוקם הוא בצורת מלבן, אורכו 53 מטר ורוחבו כ-36 מטר. הוא מכיל 42 חללים פנימיים ועגולים ובמרכזו גן עם עצי במבוק ושבילי הליכה. באולם המרכזי של בית התפילה הוצב לאחרונה הפסל "אמא בודהה בעלת 1000 הידיים". עצי הבמבוק בגן שבבית התפילה הם חלק מעצים רבים שנשתלו ברחבי המנזר ע"י יישן(Yishan), צייר ומשורר שהצטרף כנזיר לשאולין בגיל 50. הוא הקדיש עצמו לציור של עצי במבוק וסחלבים ושתל רבים מהם בכל רחבי המנזר. רוב יצירותיו אבדו מלבד שני ציורים שתלויים עד היום לראווה במנזר שאולין. בית התפילה קילאי (Xilai) קילאי משמעו : הנכנס מהמערב. המקום נקרא בתחילה "בית התפילה המערבי של דא-מו" ובשנת 1985 שונה השם שוב והפעם לבית התפילה ציופוChuipu) ). בית התפילה מוקף במסדרונות מרובעים ובהם 42 חדרים ושטח כולל של 850 מ"ר. בבית התפילה ישנם כ-200 פסלי עץ ובוץ המחולקים ל-14 קבוצות והמציגים את מקורו ואת התפתחותו של הקונג פו בשאולין. בית התפילה ממוקם בצדו המערבי של יער המצבות ובמרכזו בית תפילה מחודש לכבוד דא-מו (נבנה ב-2005). דא-מו (נולד כנראה ב-536 לספירה) היה נסיך מממלכה בדרום הודו. המורה שלו היה פרגנטארה (Prajnatara ), הנצר ה-27 לשושלת הבודהיסטית ההודית. לאחר לימודיו נסע דא-מו (Damo )במשך 3 שנים עד שהגיע לגואנגצו (Guangzhou )בשנת 527 לספירה. כשהיה שם הוא שמח לגלות שהסינים הם אנשים חרוצים ואמיצים, פשוטים וכנים. דא-מו החליט להמשיך צפונה בהקדם האפשרי כדי למצוא מקום להתיישב בו ולהתחיל ללמד שם. הקיסר וו טי ( Wu Ti )שמע על בואו של דא-מו ושלח את צבאו כדי להביאו אליו, אך דא-מו החליט לחצות את הנהר צאנגגיאנג לכיוון צפון. ביום שהחליט לחצות את נהר הצאנגגיאנג (יאנגצה) כדי לפנות צפונה, האנשים מסביבו ידעו זאת איכשהו לפניו וכדי לבחון אותו הם הפליגו בכוונה עם כל הספינות מהרציף. כשדא-מו הגיע לנהר, הוא גילה שאין בו ספינות, אך כל הגדות של הנהר היו מלאות באנשים שחיכו לתגובתו. הוא הבין בעצמו מה שקרה והסתכל סביבו. מבטו נפל על אישה זקנה שעמדה עם קנה סוף בידיה. הוא התקדם לעברה, לחץ את כפות ידיו זו לזו, קד עמוקות והסביר לה שהוא מעוניין לשאול ממנה את קנה הסוף כדי לחצות את הנהר. האישה נתנה לו את מבוקשו והוא פנה ממנה ושם את קנה הסוף במי הנהר. אז, כשעיניו החלו להתבונן עמוק לתוך נשמתו וכשרוחו נהייתה שקטה, הוא הניח את שתי כפות רגליו בזווית ישרה על קנה הסוף והחל לחצות את הנהר, כשהוא ממשיך לקוד לעבר האישה במהלך הליכתו. בדרך זו, כשהוא נדחף בעדינות על ידי הרוח הדרום-מזרחית, הוא הגיע לבסוף לצדו הצפוני של הנהר העצום. דא-מו חצה את הנהר והגיע לטריטוריה של צפון וי (Wei ) ומשם המשיך ללויאנג ( Luoyang )ולמנזר שאולין. במשך 9 שנים הוא תרגל מדיטציה במערה קטנה בפסגת ההר וורו (Wuru). הוא שילב בודהיזם ורוח לחימה סינית ויצר בכך את הבסיס לזן הסיני. כיום רואים את דא-מו בתור המייסד של תורת הזן ולכן מנזר שאולין נחשב למקום הולדתו של הזן הסיני. אולם דווגארה האולם היה בתחילה שער הכניסה הראשי לשאולין. הוא נבנה עוד בזמן שושלת יואן (Yuan )ושופץ פעמים רבות במשך השנים. כששופץ מנזר שאולין ב-1735 נבנה לפני האולם שער כניסה חדש והשער הישן כונה בשם "אולם דווגרה". האולם עצמו נהרס במהלך המלחמה ב-1928 והאולם הנוכחי נבנה בשנים 1982-3, על פי התוכנית של האולם המקורי. באולם 5 חדרים פתוחים וגדולים עם מסדרונות קדמיים ואחוריים. לפני האולם ישנה במה בצורת חצי עיגול וגם היא הייתה קיימת במבנה המקורי, ושוחזרה על פיו. באולם עצמו יש שני פסלים חדשים וגדולים של "השומרים הבודהיסטים" ושל "ארבעת מלכי השמיים". האגדה מספרת שב-4 הפסגות של הרי גיאנטולו (Jiantuolu )התגורר מלך שהגן על האזור ולשם כך הוא נעזר ב-4 אלים שהם ארבעת מלכי השמיים בהגנה על הבודהיזם ועל הציבור. המלך המזרחי נקרא ציגו (Chiguo ), הוא בצבע לבן ובידו צפצפה. המלך הדרומי נקרא זנגצנג (Zengzhang), הוא בצבע כחול ובידו חרב. המלך המערבי נקרא גואנגמו (Guangmu), הוא בצבע אדום ובידו הוא מחזיק מטרייה. המלך הצפוני נקרא דוואן (Duowen), הוא בצבע ירוק ובידו פגודה. מצבות אבן בכניסה לאולם מאוירו (Mahaviro) בחצר המרכזית שמאחורי אולם דווגרה ושלפני אולם מאוירו נמצאות מצבות אבן רבות וכן בית אבן שנבנה ב-1928 ובן 2 מצבות חשובות : בדרום מצבת אבן מתקופת שושלת טאנג (Tang)שבחלקה התחתון תיעוד של האירועים החשובים בשאולין מבחינה פוליטית, דתית, כלכלית, צבאית ותרבותית בין השנים 496-728 ובחלקה העליון הקדשה בכתב ידו של הקיסר לי שימין (Li Shiming). בצפון נמצאת מצבת האבן מתקופת שושלת מינג (Ming) ובה תיעוד פעולותיו של המאסטר קיאושאן (Xiaoshan), ראש המנזר ה-24 בשאולין. בצדה האחורי של האבן נחרט שיר הודיה לתשע המידות החברתיות ולשלוש הדתות : בודהיזם, טאואיזם וקונפוציזם וכן פורטרטים של בודהה, לאוזי וקונפוציוס, המייצגים בהתאמה את הדתות האלו. אחת המצבות החדשות נקראת "מצבת האבן של הסרט שאולין". היא נחנכה ב-2003 מתוך כבוד לסרטים "מנזר שאולין, "ילד שאולין" ו"שאולין דרום וצפון". סרטים אלו הוקרנו בשנת ה-80 של המאה ה-20 בסין ובחו"ל והראו לימודי קונג פו במנזר שאולין, כלומר : במקום שבו נולדה והתפתחה אמנות הלחימה הזו. הסרטים זכו להצלחה גדולה והעלו למודעות עולמית את מנזר שאולין בכלל ואת הקונג פו בפרט. על האבן חקוק פסקול הסרט "מנזר שאולין". אולם מאוירו בעבר נקרא האולם בשמות רבים : "האולם הגדול", "האולם המרכזי", "אולם האוצר" ועוד. האולם נבנה לכבודו של מייסד הבודהיזם סאקיאמוני (Sakyamuni ) שנקרא גם מאוירו כדי להלל את מוסריותיו את כוחו העל-אנושי. האולם ממוקם במרכז המנזר ומשמש כמקום המרכזי לכל הטקסים הבודהיסטים שנערכים בו. לפי לוח אבן קדום שבמנזר, האולם נבנה עוד בימי שושלת טאנג וממנו התפתח המנזר. במהלך השנים האולם שופץ פעמים רבות , אך בשנת 1928 הוא נהרס במהלך המלחמה. הוא עוצב מחדש ונבנה בין השנים 1984-6. האולם הנוכחי ממוקם במיקום המקורי ומלבד שני עמודי האבן המקוריים התומכים במבנה הכל שוחזר במדויק : הדלתות, הקירות, העמודים ואפילו הגילופים על הקירות. באולם ישנם 5 חדרים לרוחב ו-4 לאורך והוא משמש לפולחנם של שלושת הבודהות : במרכז האולם ניצב פסלו של מייסד הבודהיזם סאקיאמוני ולצדו נמצאים הפסלים של הבודהות ונשו ופוקיאן (Wenshu, Puxian ). השלושה מהווים את "שלושת הקדושים של מחוז הואיאן (Huayan)". בצד שמאל ממוקם פסלו של הבודהה יאושי (Yaoshi )ולצדו "הבודהות של אור הירח ושל אור השמש". בצד ימין נמצא הבודהה אמיטבה (Amitabha )ולצדו הבודהות אולוקיטסוור ודשיזי (Avalokitesvar ,Dashizhi ) ושלושתם מסמלים את שלושת קדושי המערב. בשני צדי האולם ישנם פסלים חדשים של דא-מו ושל קימנארה (Kimnara) וזאת כדי להראות את דמויותיו הייחודיות של המנזר ובכך להבדיל את מנזר שאולין ממנזרים אחרים . פסלי הדרקון והנמר עשויי האבן שנמצאים באולם מהווים את פסלי האבן החשובים ביותר במנזר. בכניסה לאולם ניצב פסלו של האל הבודהיסטי וויטו (Weituo )שנחשב לאחד מ-8 אלי המלחמה. הוא לבוש בבגדים של גנרל ובידו עלי. הוא ידוע בתור שומר המשמעת ותפקידו להגן על המנזר בתחום זה. מגדל הפעמון מגדל הפעמון נבנה ב-1345 והוא ממוקם בצדו הדרום מזרחי של אולם מאוירו. הוא נהרס בשריפה במהלך המלחמה ב-1928 ונבנה מחדש באתר המקורי ב-1994. גובהו של המגדל כ-28 מטר ובקומה הראשונה נמצאים שני פסלים משוחזרים של בודהה מברזל העומדים על דוכן. הגובה והקוטר של הפעמון 2 מטר ומשקלו כ-650 ק"ג. פעמון זה מחליף את הפעמון המקורי משנת 1204 שמשקלו היה רק 550 ק"ג. האגדה מספרת שניתן היה לשמוע את קול הפעמון למרחק של 30 ק"מ מהמנזר. מגדל התוף מגדל התוף ממוקם בצדו הדרום מערבי של אולם מאוירו ממול למגדל הפעמון. המקום נבנה בתקופת שושלת יואן ( (Yuanושימש בתחילה לשמירת הכתבים הבודהיסטים. ב-1735 שונה שמו ותפקידו ל"מגדל התוף". למגדל המקורי היו 4 קומות (בגובה של מגדל הפעמון), 3 חדרים גלויים ו-3 חדרים מוסתרים. המגדל נבנה בשנים 1297-1300, אך נהרס בשנת 1928. רק בסיס האולם, 12 עמודי אבן ואפיריון שרדו. בשנת 1996 החל שחזור המבנה ע"פ תמונות ישנות מ-1920, והוא נחנך בשנת 1998 עם תלייתו של תוף חדש בראש המגדל. אולם קימנארה האולם ממוקם בצדו המזרחי של אולם מאוירו ונכנסים אליו מכיוון מערב. האולם נבנה בזמן שושלת יואן לזכר קימנארה, לוחם אגדי ממנזר שאולין. לפי האגדה, בשנת 1351 תקף צבא הצעיפים האדומים את מנזר שאולין. הנזיר קימנארה נעמד על פסגת הר בגובה 10 מטר והבריח את הפולשים. קימנארה זכה לכבוד של "מגן המנזר" והאגדה עם פניו של קימנארה נחרתה על לוח אבן שקיים עד היום במנזר. האולם שופץ במהלך השנים, אך נהרס בשנת 1928. המבנה הנוכחי נבנה במיקום המקורי בשנת 1982, גובהו ורוחבו כ-10 מטר. פסל חדש בדמותו של קימנארה הוצב באולם. אולם ששת המאסטרים האולם ממוקם בצדו המערבי של אולם מאוירו ממול לאולם קימנארה. לוחות האבן שבמנזר טוענים שהאולם נבנה בזמן שושלת מינג (Ming), אך סקר שנעשה ב-1936 מצא שהאולם נבנה בשנת 1206. האולם שופץ פעמים רבות ונהרס כליל במהלך המלחמה ב-1928. לפי תמונות משנות ה-20 היו באולם במות ונישות לפסלי בודהה : אואלוקטיסואר במרכז ולצדיו דאמו והוייקי(Huike): שני המאסטרים הראשונים של מנזר שאולין. הוייקי היה המאסטר השני של המנזר ונבחר לתפקידו ע"י דאמו באופן אישי. כדי להביע את מסירותו לבודהיזם הוא כרת את ידו השמאלית והגיש אותה לדאמו. לאות כבוד נקראים 2 מקומות במנזר שאולין על שמו : מקום מגוריו נקרא "המנזר של המאסטר השני" ובמת אבן על הר שמדרום מערב לשאולין נקראת "הבמה שבה נקטעה היד". כמו כן היו על קירות האולם ציורים של 14 מאסטרי זן ושל 15 אישים חשובים בשתי שורות. האולם הנוכחי נבנה בשנת 1983 במיקום המקורי והושמו בו פסלים של 5 בודהות שונים וכן פסל בוץ של דאמו. בחלקם התחתון של הקירות נמצאים פסליהם של ששת המאסטרים הראשונים של מנזר שאולין וכן פסל נוסף של דאמו בקיר המערבי של האולם. חדר האוכל והמזווה חדר האוכל ממוקם ממזרח לאולם מאוירו והכניסה אליו ממערב. בנייתו התרחשה בזמן שושלת טאנג והוא שופץ פעמים רבות במהלך השנים. במהלך המלחמה ב-1928 הוא נהרס, אך נבנה מחדש בשנת 1995 במיקומו המקורי. ממול לחדר האוכל נמצא המזווה. המזווה נמצא מערבית לאולם מאוירו והכניסה אליו ממזרח. עוד מתקופת שושלת טאנג אחסנו בו דגן. המבנה שופץ במהלך השנים, אך גם הוא נחרב במהלך המלחמה בשנת 1928. בשנת 1998 המזווה נבנה מחדש במיקום המקורי וכיום יש בו 5 חדרים לרוחב ו-3 חדרים לאורך. ביתן שמירת הסוטרות (כתבי הקודש הבודהיסטים) הביתן נמצא מאחורי אולם מאוירו בזוית של 45 מעלות וידוע גם בשם "בית התפילה הבודהיסטי". לפי המסופר, המקום נבנה בתקופת שושלת יואן, כלומר : בין השנים 1341-68. במקום זה מתקיים הפולחן הבודהיסטי ונשמרים בו אלפי כתבי הקודש הבודהיסטים (סוטרות) שברשות המנזר. לפני שנהרס בשנת 1928 המקום הכיל את האבן של דאמו (האבן שעליה השתקף צלו במערה לאחר שביצע מדיטציה במשך 9 שנים), כלי נגינה וכן 5000 כתבי קודש. מהמבנה המקורי השתמרו רק בסיס האולם וכן 14 עמודים. המבנה הנוכחי נבנה בשנים 1992-3 במיקומו המקורי של האולם. בגומחת הבודהה נמצא פסל לבן של בודהה בזמן שינה. הפסל מתנשא לגובה 7 מטר ומשקלו 16.5 טון ונתרם למנזר בשנת 1997. באולם נמצאים מספר כתבי קודש מעץ שמתוארכים לשנת 1664. בצדו המזרחי של האולם נמצאת במה ועליה סיר ברזל מתקופת שושלת מינג. קוטר הסיר 1.68 מטר, היקפו 5 מטר ומשקלו 650 ק"ג. ממערב לסיר נמצאת אבן ריחיים מאבן בקוטר של 1.17 מטר . מחוץ לאולם נמצא לוח אבן משנת 1314 במונגולית ועליו צו קיסרי מתקופת שושלת יואן המצווה על השליטים המונגולים להגן על מנזר שאולין. בעקבות צו זה יצאו צווי הגנה נוספים מטעם השליטים המונגולים המפורסמים ג'ינג'יס חאן וקובלאי חאן. בית המדיטציה ובית התפילה לאורחים בחצר של ביתן שמירת הסוטרות היו בעבר 5 אולמות מדיטציה, אך כולם נחרבו במהלך המלחמה בשנת 1928. שני אולמות (המזרחי והמערבי) מוקמו מאחורי אולם מאוירו ולפני ביתן שמירת הסוטרות. אולמות אלו נבנו מחדש בשנת 1981 במיקומם המקורי. כיום נקרא האולם המזרחי "בית המדיטציה" והאולם המערבי נקרא "בית התפילה לאורחים". במרכזו של האולם המערבי נמצא פסל ארד בגובה מטר של דאמו שנתרם למנזר בשנת 1980. הפסל מוקם בעבר בחדרו של ראש המנזר והועבר לכאן ב-1998. האולם של ראשי המנזר מצפון לאולם שמירת הסוטרות יש מדרגה גבוהה ובה קשת כניסה שנבנתה בשנת 1752ובצדיה המזרחיים והמערביים דלתות המובילות לחדרים. הקשת נהרסה בשנת 1928 ונבנתה מחדש בשנת ה-80 של המאה ה-20. בשנת 1750 התארח באולם המרכזי הקיסר הונגלי (Hongli)ולאחר מותו נקרא האולם על שמו. במרכז האולם נמצא פסלו של "בודהה המלמד" שנתרם למנזר בשנת 1995 לציון 1500 שנה לייסוד המנזר. החדר שממול לקשת הכניסה הוא חדרו של ראש המנזר ובו מתבצעות פעולותיו השגרתיות והיומיומיות של ניהול המנזר. חדר זה נבנה בתחילת תקופת שושלת מינג ושופץ רבות במהלך השנים. ממערב לחדר זה נמצא חדר הפרישה של אבות המנזר. זהו מקום מושבם של אבות המנזר לאחר שפרשו מתפקידם. בית התפילה קיוראן (Kuoran )נקרא גם "האולם הרשמי". בחדר זה התגורר ראש המנזר ה-29 עד מותו בשנת 1987, ואילו החדרים שממערב וממזרח לאולם המרכזי משמשים למגורים של הנזירים. בקצה המזרחי של המסדרון הקדמי תלוי פעמון ברזל מתקופת שושלת יואן במשקל 330 ק"ג. הפעמון נתרם למנזר ע"י מנזר בודהיסטי יפני ומסמל את קשרי הידידות והדת בין סין ליפן. בית התפילה ליקיו (Lixue) בית התפילה נקרא בתחילה בשם "אולם המייסד" או "בית התפילה של דאמו", כאשר השם "בית התפילה ליקיו" היה שמם של הצדדים המזרחיים והמערביים שבאולם. מאוחר יותר נהרסו צדדים אלו והשם "בית התפילה ליקיו" ניתן לאולם כולו. האולם נבנה בסביבות שנת 1500 לספירה ושופץ פעמים רבות במהלך השנים. השיפוץ האחרון התבצע בשנת 1983 ובמהלכו הוכנסו כל לוחות האבן שהיו מחוץ לאולם אל המסדרון שבתוך האולם. אורכו של האולם כ-11 מטר, רוחבו כ-7 מטר וגובהו כ-9 מטר. בחדר המרכזי נמצא פסלו של דאמו בתנוחת ישיבה שהוכן בזמן שושלת מינג. בפינה הדרום-מזרחית של האולם נמצא פעמון ברזל משנת 1589. אולם מנג'ו (Manju) מנג'ו הוא שם הקיצור למנג'וסרי, שמשמעותו "מוסריות" או "מזל". זהו שמו של אחד מ-4 הבודהות הגדולים הנחשב לגדול מכולם. בכינוסי הבודהה, מנג'ו תמיד הגיב במהירות ובחוכמה ולכן הוא מסמל חוכמה, אלגנטיות וכוח. הוא נקרא לכן "הבודהה של החוכמה" או "מנג'ו החכם". בדרך כלל הוא מופיע יושב בתנוחת לוטוס על גבי אריה כשבידו חרב. האולם לכבודו ממוקם בצדו המזרחי של בית התפילה ליקיו והכניסה אליו ממערב. הוא נהרס בשנת 1928 ונבנה מחדש בשנת 1983. בתוך האולם נמצא פסלו של הבודהה מנג'וסרי על גבי אריה ירוק כשלצדו שני ילדים. בארון זכוכית בקיר הצפוני של האולם נמצאת "אבן הצל של דאמו" (האבן שעליה השתקף צלו במערה לאחר שביצע מדיטציה במשך 9 שנים)ומתחתיה מילים החקוקות באבן המוקדשות לדאמו ולפועלו: " הדרך האדירה ביותר בעולם היא לנדוד כדי ללמד. תרנגולת הזהב מרימה גרגר אחד ונזירים מכל המקומות יאכלו ממנו". מחוץ לאולם נתלה מתחת לגג מגש ברזל המשמש במנזר לפולחן ולבישול. אולם סמנטבאדרה (Samantabhadra) האולם, שנקרא גם אולם פוקסיאן נמצא ממול לאולם מנג'ו לכיוון מערב. בתוך האולם נמצא פסלו של הבודהה סמנטבאדרה רוכב על פיל בצבע לבן בעל 6 שנהבים ו-4 רגליים בתנוחת לוטוס. לפי האגדה, הוא היה עוזרו של הבודהה סקיאמוני ומכיוון שהיו לו סגולות רבות הוא התמנה לאחראי על המידות הטובות ועל ההתנהגויות הנאותות של כל הבודהות. תכונות אלו באות להשלים את החוכמה וההארה של הבודהה מנג'ו, ולכן האולמות על שמם נמצאים זה כנגד זה. האגדה מספרת שהוא נהג תמיד בזהירות ובשקט והתנהג כמו החיה האהובה עליו – הפיל. בצדו הצפוני של האולם נמצא פסל מאבן הירקן של אמיטאבה מתקופת שושלת מינג. בעבר פסל זה הוחזק באולם אלף הבודהות (עד 1986)ובאולם מנג'ו עד שנת 1996. אולם אלף הבודהות אולם זה נקרא בשמות רבים : בית התפילה או אולם פיליו (Pilu) ובית התפילה של אלף הבודהות. האולם ממוקם על במה גדולה מאחורי אולם ליקיו והוא האולם הגדול ביותר בשאולין וגם בית התפילה האחרון שנבנה במנזר. האולם נבנה בשנת 1588 ושופץ פעמים רבות במשך השנים. בשנת 1775 נוספה לאולם כניסה חדשה. האולם משתרע לאורך 11 מטר ולרוחב של 27 מטר. גובה התקרה כ-17.5 מטר. לאולם המרכזי ול-4 החדרים המרכזיים יש פרגודים המשמשים כדלתות, כאשר ב-4 החדרים הנוספים הפרגודים משמשים כחלונות. עיצוב זה של החלל בנוסף לתקרה הגבוהה מאפשר חדירת אור רב לאולם. בכניסה לאולם נמצאת במה גדולה ומגולפת שמעליה מחיצות מפוסלות ובקדמתה ובצדדיה מדרגות. באמצע המדרגה הקדמית מפוסל באבן הסמל של "הדרך הקיסרית" ועליו דוגמאות מסורתיות וכן תמונות נוף. במרכז האולם נמצא דוכן מעץ מ-1740 ועליו פסל מנחושת של הבודהה פיליו בתנוחת לוטוס. מעל הפסל נמצא לוח עץ מאותה שנה בכתב ידו של הקיסר דאז, הונגלי. גם העמודים המוזהבים שבאולם נוצרו באותה שנה. על העמודים נכתב :"שקט בהרים הצבעוניים ליד הנחל הזורם, הגן היפה והעצים שמסביב לזירה". על הרצפה ניתן להבחין בגומות שנוצרו מלחץ רגליהם של נזירי הקונג פו שהתאמנו באולם במשך השנים. כיום יש באולם 48 גומות, המסודרות ב-4 שורות שבכל אחת 12 גומות. הקירות הפנימיים של האולם מלאים בציורי קיר של בודהות ובמזרח, במערב ובצפון האולם נמצאים ציורי קיר שצוירו במהלך השיפוץ של האולם בתקופת שושלת מינג וכותרתם :"500 מאמינים מביטים בבודהה פיליו". כיום נותרו שלמות 482 דמויות של מאמינים והדבר נחשב נדיר בהתחשב בגודל ובגיל הציור. גובה הציור הוא כ-7 מטר ואורכו מעל 40 מטר. שטח הציור הוא כמעט 300 מ"ר והוא מהווה שריד של סגנון הציור הסיני-בודהיסטי מהתקופה ההיא ולכן יש לו ערך היסטורי ואמנותי רב. בכל קיר נחלק הציור ל-3 דרגות : עליונה, אמצעית ותחתונה ובהן מצוירים בהתאמה עננים, הרים ומים כרקע לדמויות המאמינים. דרגות אלה באות לסמל שבודהות ומאמיניהם מהווים עולם שלם בזעיר אנפין. דמויות המאמינים מסודרות בציור לפי דרגות אלו, כאשר כל קבוצה נבדלת בתכונותיה ובמעשיה ומבוססות על החיים האמיתיים (רשמיים ופרטיים) של המאמינים בתקופה ההיא. בציור אפשר להבחין גם בדמויותיהם של 27 נזירים צעירים והדבר מסמל את התופעה החברתית שהייתה נפוצה אז שבה עזבו ילדים צעירים את בתיהם כדי להיות נזירים. כמו כן נמצאים בציור 28 דמויות אלוהיות (בודהות למיניהן), 5 בנינים בודהיסטים (אולמות ופגודות) וכן 16 חיות : נמר, 6 ברבורים, עטלף, חד-רן, 2 דרקונים, 3 אריות וצדפה אחת. אולם באיי (Baiyi) האולם נמצא בצד המזרחי של אולם אלף הבודהות והוא נקרא גם אולם ציופו (Chuipu). האולם מוקדש לבודהה באיי שהיה בנו הבכור של המלך ההודי ווגינגניאן (Wujingnian) ונודע גם בשם גואניין (Guanyin). קירות האולם מלאים בציורים שקשורים לשאולין קונג פו המחולקים ל-15 קבוצות של לחימה שביניהן לחימה פנים אל פנים ולחימה תוך שימוש בכלי נשק שונים כמו בחרב, חנית, מקל, דוקרן, שוט ועוד. כמו כן מצוירים הסיפורים על 13 הנזירים המצילים את המלך טאנג ועל הנזיר קימנארה שהבריח את צבא הצעיפים האדומים ממנזר שאולין. בשני צדי האולם רקועים דמויות של נמרים ודרקונים וכן דמויותיהם של הבודהה מנג'ו רוכב על אריה ושל הבודהה סמנטבאדרה על פיל. לציורים האלה יש ערך היסטורי ואמנותי והם מהווים שיעור בהבנת שאולין קונג פו והאגדות שקשורות אליו. בתוך האולם יש פסל בצבע לבן של הבודהה באיי בתנוחת ישיבה, שתי רגליו כרוכות זו בזו, עיניו סגורות למחצה וידיו משולבות. לידו עומדים אל המזל ונערת הדרקון. פסל זה מוקם בעבר בגן שמחוץ לאולם ולאחר שנתכסה בבוץ הוחלט להעבירו פנימה. מנזר שאולין הוא המקום היחיד בעולם שבו נמצא פסלו של הבודהה הזה. הבודהה באיי למד בודהיזם עם אחיו הצעיר בוקסיאנג (Buxiang) ועם אביו המלך אצל סקיאמוני והם הגיעו להישגים מרשימים. כהוקרה על כך הם קיבלו את התואר "שלושת קדושי המערב" . לפי האגדה, הוא נולד בחודש פברואר, התקדש כבודהה בחודש יוני ונולד מחדש בספטמבר. בחודשים אלו מגיעים מאמינים רבים מכל העולם הבודהיסטי כדי לסגוד לפסלו של באיי בשאולין. באיי ידוע בתור הבודהה של החמלה והוא לובש 33 צורות שונות כדי להושיע את האנשים מ-12 סוגים שונים של סבל . בין הצורות הנפוצות : · בעל ראש אחד ושתי ידיים, כאשר יד אחת אוחזת בלוטוס ודמות אביו על כובעו. · בעל רגליים משולבות · בעמידה, כאשר יד אחת אוחזת בבקבוק מלא טל שבתוכו ערבה, וזאת כדי את פיזור הטל על פני כל העולם. · בעל 11 פרצופים · בעל 48 ידיים · בעל 1000 ידיים ואלף עיניים. לפי כתבי הקודש הבודהיסטים בודהה זה הוא גבר בבגדי אצילים הלובש פנים ובגדים של אישה כדי להציל את האנשים בעת צרה. כך או כך, הוא נחשב לבודהה החשוב ביותר לפי הבודהיזם הסיני וכדי להינצל בשעת צרה צריך פשוט לקרוא בשמו. אולם דיזאנג (Dizang) האולם ממוקם בצדו המערבי של אולם 1000 הבודהות ממול לאולם באיי. האולם נבנה בתקופת שושלת קינג והוא מוקדש לבודהה קסיטיגרבה (Ksitigarbha) שנחשב לבודהה הממונה על לימוד הבודהיזם בקרב בני האדם ולאחד מ-4 הבודהות החשובים ביותר. הציור המרכזי באולם הוא בגובה 2.5 מטר ובאורך 25 מטר והוא ממחיש את המיוחס לבודהה אמיטבה בכתבי הקודש הבודהיסטיים. מימינו ומשמאלו נמצאים הבודהות אולוקיטסורה ומהסטמפרפטה (Mahastamaprapta)ושלושתם נחשבים ל"שלושת חכמי המערב". לרגלי הקירות הצפוניים והדרומיים של האולם נמצאים פסלים של "ששת מלכי האופל" שניזוקו במהלך מהפכת התרבות ונבנו מחדש ב-1979. בשנים האחרונות נוספו לקירות אלו ציורי קיר מצופים באבן ירקן בגובה 2.5 מטר ובאורך 6 מטר המתארים את הבודהה קסיטיגרבה מלמד את תלמידיו. חצר הפגודות החצר ממוקמת במרכז המתחם של מנזר שאולין מצפון-מערב לאולם ששת המאסטרים. זהו אחד המבנים העתיקים ביותר במנזר (נבנה ב-1087) ובו נמצאות שתי פגודות אבן : פגודת סקיה (Sakya) ופגודת מאיטרה. שתי פגודות אלו הן השרידים היחידים ל-246 פגודות אבן שהיו במנזר. פגודת סקיה בנויה על מדרגת אגן כפולה בכיוון צפון-מערב בגובה כ-6 מטר באורך 4 מטר וברוחב 3 מטר. מעל הבמה נבנה בית תפילה בעל 2 קומות שבקומתו התחתונה פסל אבן של הבודהה סקיה בגובה 1.73 מטר. ממזרח לפגודה זו נמצאת פגודת מאיטרה בגובה 10 מטר ובה פסל של הבודהה מאיטרה.

 
...